חינוך – עד איזה גיל?

שאלה:

האם יש מקור בראשונים מה הגדר של "חוסך שבטו שונא בנו" באיזה גיל זה נפסק? האם גם אחרי נישואי הבן יש את הדין הזה ובאיזה אופן? האם דין זה חל גם לגבי הנכדים?

תשובה:

שלום וברכה

בפשטות מצות חינוך היא רק עד גיל י"ג שנה, ובודאי אין חובה לחנך את הנכדים, זה תפקיד ההורים, אף שמצות תלמוד תורה כן קיימת גם ביחס לנכדים.

כמו כן הרב וולבה זצ"ל היה מרבה לדבר שבכלל כל הענין שהזכרת של חוסך שבטו שונא בנו שייך בכל גיל ובכל דור לפי המצב, למשל ענישה גופנית כלל אינה מתקבלת על הדעת בזמנינו, וגם דיבור צריך להתאים לגיל, והיום יש הרבה מרד בגיל העשרה ולא מתאים הדיבור שמתאים לקטנים וכו', וכל אדם בר דעת מבין חילוקי ענינים אלו.

מקורות:

במדרש (בראשית רבה פ' סג), ז"ל: "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית וכו', כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה". ומבואר לכאורה, דאין אדם חייב ללמד את בנו תורה אלא עד י"ג שנה ולא יותר.

כמו כן אמרו חכמים בפסיקא זוטרתא (בראשית פ' כה): "א"ר אלעזר ב"ר שמעון, צריך אדם להטפל בבנו להעסיקו בתורה ובמצות עד י"ג שנה". וע"פ זה כתב בלחם חמודות (ברכות פ"ט אות ל), שבהגיע הבן לגיל מצוות נפטר האב מהחיוב לחנכו ושוב אינו נענש בסיבתו, והובאו דבריו במג"א (סי' רכה ס"ק ה, ועיי"ש עוד בפמ"ג וא"ר ס"ק ד, מש"כ בזה). ונראה, שהואיל ואינו מצווה ללמד את בנו תורה לאחר שהגיע לי"ג שנה, אפשר שיוכל ליתן את שכר מלמדיו ממעות של מעשר.

מיהו, בשו"ע הרב לבעל התניא (הל' ת"ת פ"א סעי' ו) נראה שנקט בפשיטות, שהאב חייב ללמד את בנו תורה כל זמן שידו תקיפה עליו, ועיי"ש שנקט שהוא עד כ"ד שנה, ויסודו מסוגית הגמ' בקידושין (ל ע"א) דמבואר שם דעד שיבוא הבן לכלל כ"ד שנה מחוייב האב להוכיחו על פניו, ולפי דבריו אין מקום לחילוק זה, וצ"ע [וראה שו"ת לבושי מרדכי (או"ח סי' לז) שהקשה ע"ד הלחם חמודות מסוגית הגמ' בקידושין שם, וע"ע שו"ת משנה הלכות שם].

אמנם, לולי דבריו היה נראה שחילוק רב יש בין דין "חינוך" למצות "תוכחה", ואין כל ראיה מסוגית הגמ' בקידושין לענינינו. דאף שאין האב חייב לחנך את בנו בלימוד התורה וקיום המצוות לאחר שהגיע למצוות [ומשום כך אף אינו נענש לאחר מכן בסיבתו], מכל מקום, כיון שאימתו של האב מוטלת על הבן עד כ"ד שנה, מוטל עליו להוכיחו על פניו לבל יחטא. ד"מצות תוכחה" מוטלת על כל אדם שתוכחתו יכולה להועיל במניעת האיסור, ואין לה ענין עם מצות החינוך.