שאלה:
בס"ד במשנ"ב כתב שמי שבדק חמץ ביום י"ג צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד אבל לא יברך, מכיון שזה ספק שמא כבר יצא יד"ח בבדיקה שבדק ביום. ולכאורה מכיון שמנהגנו האידנא שמניחים פתיתים לפני הבדיקה, כמו שכתב המשנ"ב להלן א"כ אפילו אם הבדיקה שבדק ביום היתה מועילה אבל מ"מ עכשיו אםיכניס את הפתיתין כמו שעושה בכל שנה הרי עי"ז תחזור על בית זה חובת בדיקה ומדוע אינו יכול לברך על בדיקה זו. [ומה שכתב המשנ"ב להלן שמי שכבר בדק כדבעיואח"כ הכניס לשם חמץ אע"ג דצריך לבדוק מ"מ לא יברך על זה. לכאורה זה מייר רק היכא שבבדיקה הראשונה הוא כבר בירך, אבל אם בבדק הראשונה הוא לא בירך יכול הוא לברך על הבדיקה השניה. וא"כ מדוע כל מי שיש לו ספק בדיקה לא יעשה כן ועי"ז יוכל לברך ?
תשובה:
כאשר אתה מכניס פתיתים ואתה יודע בודאות היכן הם, והם עטופים כראוי שחלילה לא יגלוש פירור וכו', זה לא יגרום לבית להחשב כמקום שמכניסים שם חמץ. אדרבה, השאלה מה מועילים הפירורים…
מקורות:
