לתרומות לחץ כאן

האם יש מידת חסידות לשלם כשיש ספק ממון

שאלה:

במסכת ב"מ דף יב' יש סוגיה על זרק ארנקי לחצרו של בעל הבית והתחרט כאשר הארנקי היה בתוך אווירה של חצר בעל הבית "אויר שאין סופו לנוח" ואין הכרעה אם החצר קונה או לא באופן כזה. הטור פסק שאם הבעלים הראשון שפוסקים שהארנקי שלו מספק כי יש לו חזקה. ואם הבעלים הראשון יפקיר או ימכור יוצא בעל הבית ממנו כי כעת יחול הספק שלו ויהא קודם. האם יש מידת חסידות לבעלים הראשון לא להשתמש בחפץ כי יש תפיסה כלשהיא לבעל החצר כמוכח מדין הטור והשו"ע?

תשובה:

שלום וברכה,

שאלתך קיימת בכל ספק בדיני ממונות שיש כלל שהמוציא מחברו עליו הראיה, וכן בכל ספק שיש על ממון שנותנים למוחזק או שנותנים למרא קמא, האם יש עניין להחמיר ולשלם כדי לצאת מן הספק, או שההכרעה בספק ממון הינו הכרעה בצורה וודאית.

בפתחי תשובה חו"מ סו"ס כה הביא שכל ספק בדיני ממונות שפטור מלשלם מחמת ספק, אינו חייב אף לצאת ידי שמים. והרי נידון כממון שלו לחלוטין. וראה שם ג' סברות לזה.

עדיין יש לדון האם הפסק שאין מוציאים מהמוחזק עושה שהממון יחשב שלו, וגם אם כלפי שמיא גליא שאינו שלו, ונחשב 'לכם' לצאת בו ידי מצוות ד' מינים ולקדש בו אשה. או שהפסק שאין מוציאים מיד המוחזק אינו החלטה שהוא שלו, ולכן אם כלפי שמיא גלוי שאינו שלו לא יוצא בו יד"ח ד' מינים, ואם יקדש אשה לא תהא מקודשת.

בקונטרס הספיקות (שם פ"ח) הסתפק בדין זה, ופשט שלמ"ד תוקפו כהן מוציאין מידו נחשב אצל המר"ק ממון ודאי ויכול לקדש בו אשה. ואצל השני שתפס אינם אפילו קידושי ספק כיון שלא יהיב לה מידי, שהרי יוציאו את הממון מיד האשה. ולמ"ד תוקפו כהן אין מוציאין מידו נחשב הממון מסופק אצל שניהם, ושניהם אם יקדשו נחשב לקידושי ספק.

אמנם בשערי יושר (שם פ"ח ד"ה ובספר קונה"ס) הקשה על דברי הקונה"ס ממה נפשך אם הדין 'לכם' נחשב רק אם קנוי לו באופן מוחלט וגם כלפי שמיא יודעים שהוא שלו, א"כ גם למ"ד שמוציאין מידו צריך שיהיה קידושי ספק, כיון שאין אנו יודעים באמת למי שייך. ואם הדין 'לכם' תלוי לפי מי שיכול להשתמש בכסף, א"כ גם למ"ד אין מוציאין מידו כיון שמי שבידו יכול להשתמש ולכלות את הממון, א"כ שניהם אם יקדשו יהיה קידושי ודאי, כיון שמי שבידו יכול להשתמש, ואם צריך ממון שלא יוכלו לתפוס מהאשה א"כ שניהם אם יקדשו לא יתפוס הקידושין כיון שיכולים לתפוס מיד האשה. ודעת הגרש"ש בזה שבכל ספק ממון שנמצא ביד המוחזק בין אם ביד התובע בין ביד הנתבע כיון שהמוחזק יכול להחזיק בממון משורת הדין ונחשב לממון יכול לקדש בו אשה שלו, ואם יקדש האחד אשה ויחזור השני ויתפוס מיד האשה ויקדש אשה אחרת, קידושי שניהם הוה קידושי ודאי, שכל אחד משניהם בשעה שהיה הממון בידו פוסקים ב"ד שאין מוציאים מידו ונחשב 'שלו' כיון שמחזיק בו כדין.

לסיכום: כאשר פוסקים בדיני ממונות שאין מוציאים מהמוחזק מחמת ספק, אינו חייב גם בדיי משים. ויתר על כן שהממון הוא שלו בתורת ודאי ויכול לקדש בו את האשה.

בהצלחה.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. יש ספק במחלוקת הפוסקים או ספק במציאות שעליה דיברנו בשאלה. יש ספק של האדם האם הוא חייב לשלם כאשר לווה או קיבל פקדון, ובמקרים שהיה מוטל עליו לדעת ממי קיבל, חייב לצאת ידי שמים, ושנה מהספקות שהזכרנו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל