שאלה:
שלום כבוד הרב, ראיתי כמה תשובות באתר אך לא הבנתי את ההגיון העומד בבסיסם: הגמרא אוסרת על אכילת בשר עם דגים מחשש צרעת. כבר בדורות קדומים כבר המג"א שחשש זה איננו רלוונטי בימינו כי רואים שאין הדבר מזיק ואין בו משום סכנתא (וודאי שהיום רואים שכל חילוני מצוי לא מקפיד על כך ועדיין איננו מתהלך עם צרעת בכל גופו) – א"כ מדוע י"א להמשיך להפריד וכן ליטול ידיים בין בשר ודגים? ועוד, כמדומני שהמג"א אף היה בקי בסתרי תורה ולא ראה לחוש ל"בעיות סגוליות" וכד'. וודאי שיש דברים יותר מסוכנים מבשר ודגים – וכיצד הם מותרים?! כמו עישון אפילו לעתים רחוקות וכד'.
תשובה:
שלום וברכה,
בענין זה הרי אין מדע מדוייק, כלומר פשוט וברור שגם בזמן חז"ל לא כל אדם שאכל דג ובשר חלה בצרעת, אלא שיש בכך סכנה כזו, וזה מזיק לגוף, יתכן שעל אחד ישפיע יותר ועל אחר פחות, יתכן שגם אופי ההשפעה ישתנה עם הזמן. לכן בעצם כל הנושא של "נשתנו הטבעיים" הוא ודאי קיים אבל אינו דבר מדוייק עד כדי שנוכל לומר בודאות שדבר שהתקבל לאיסור בטל לגמרי. משום כך נעשתה ההבחנה שאומרת שמה שנפסק והתקבל בעם ישראל לאיסור אין לשנות בו, ומה שלכתחילה לא נקבע כל כך ולא התקבל, נאמר לגביו שומר פתאים ה'. זאת מלבד הקביעה שאומרת במקרים רבים שאף שבטל הטעם לא בטלה התקנה, משום שיש בה גם ענינים נוספים על פי סוד.
אגב, לגבי שאלתך לגבי סיגריות, סבירות גבוהה מאוד שאם הדבר היה קיים בצורה הזו בימי חז"ל הם היו אוסרים זאת מכל וכל, אני כמעט משוכנע שכך, אבל בזמנינו אין לנו כח וזכות לגזור גזירות על הציבור, ולכן זה נשאר כך שהחכם עיניו בראשו להמנע מסכנה זו.
יום טוב ומבורך.
מקורות:
ראה כאן בהרחבה בענין זה.
