לתרומות לחץ כאן

ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה

שאלה:

שרפתי לילה עם חברים ועכשיו בוקר לא ישנתי איזה ברכות אני צרעך להגיד בברכות השחר

תשובה:

שלום וברכה

מתוך עשרים ואחת ברכות השחר, רק חמש ברכות מסוימות מעלות קשיים במי שלא ישן בלילה. נדון בברכה אלו, ובפתרונות שונים שהוצעו, בהמשך הדברים, שאר הברכות ניתן לומר בלא חשש.

ברכת הציצית

אדם שנשאר ער במשך כל הלילה בדרך כלל אינו מסיר את בגד הציצית שעליו. מצב זה מעלה שאלה ביחס לברכת הציצית בבוקר שלמחרת. מצד אחד, לדעת הרמב”ם חובת ציצית אינה נוהגת בלילה, כך שהיום החדש יצריך לכאורה ברכה חדשה.

אך מנגד, העובדה שאדם לא הסיר את בגדו מעלה שאלה ביחס לברכה החדשה, שכן הוא עדיין לא הפסיק את הלבישה של יום האתמול, ולדעת הרא”ש על האדם ללבוש ציצית אפילו בלילה אם הבגדים הם בגדי יום. המשך הלבישה משמעה שהברכה של אתמול עדיין חלה, ולכן אין אפשרות לברך ברכה חדשה.

בשל חשש זה, כאשר אדם נשאר ניעור כל הלילה, עליו למצוא אחר שיברך עבורו את ברכת הציצית, כדי להוציאו ידי חובתו (משנה ברורה ח, מב). כמובן שמי שלובש טלית גדול אינו נכלל בכך, שכן הוא מוציא את עצמו בחובת ברכת הציצית כאשר הוא לובש את טליתו – אלא שיש לו לכוון בפירוש להוציא את הטלית קטן.

במקום שלא יצא ידי ברכתו, והסיר את הטלית קטן קודם שנם שנת היום בבוקר, הוא רשאי לברך על הטלית קטן כאשר ילבשו בחזרה כשייעור.

ברכת על נטילת ידיים

בגמרא אנו מוצאים שני טעמים לנטילת ידים בבוקר. הראשון הוא משום רוח רעה, כמבואר בגמרא שבת (קח, ב). לדברי הגמרא, אדם הקם בבוקר משנתו, באברים מסוימים כגון אפו, אוזנו, וכדו’, מסתכן מנפי רוח הרעה השורה עליו.

הטעם השני המופיע בדברי חז”ל לנטילת ידיים של שחרית הוא מפני תפילה. טעם זה נלמד בדברי הגמרא ברכות (יד, ב): “אמר רבי יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה (ופירש רש”י: יפנה לנקביו) ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה”.

הרא”ש כתב שזו הסיבה שיש לברך על נטילת ידיים של שחרית. לדבריו (ברכות ט, כג), ידיו של אדם עסקניות הן, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה. משום כן תקנו ברכה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל. בערוך השולחן (ד, ד) ביאר בדעת הרא”ש שמפני רוח רעה לא היו מתקנים חכמים ברכה על הנטילה, כיון שבכל דבר שתיקנו חכמים משום סכנה אין מברכים עליו (כמו שאין מברכים על מים אחרונים).

 לפי דעת הרא”ש, מי שניעור כל הלילה אינו מברך על הנטילה, שכן אין חשש שנגע במקומות מכוסים שבגופו בהיותו ישן (כן כתב במגן אברהם, ושלא כדעת הב”ח).

אולם, הרשב”א (חלק א, סימן קצא) כתב שנהגו בכל מקום לברך בשחר “על נטילת ידים”, והטעם לכך מפני שבשחר אנו נעשים “כבריה חדשה”, כלשון הכתוב (איכה ג) “חדשים לבקרים רבה אמונתך”. על ההודאה להשי”ת על שחידש את קיומנו תיקנו חכמים את כל ברכות השחר, ולפיכך אנו צריכים “להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו”.

לדעת הרשב”א, כתבו הפוסקים (עי’ ט”ז ד, ט ובביאור הלכה, שם) שגם מי שניעור כל הלילה מברך ברכת “על נטילת ידיים” כאשר נוטל את ידיו עם השחר. הסיבה לכך היא שאמנם הוא עצמו לא חווה את ההתחדשות של בוקר, אך עדיין יש לברך, כי הברכה לא נתקנה על ההתחדשות האישית של כל פרט ופרט, אלא על “דרכו של עולם”. כיון שהחיים חוזרים לכל בני האדם עם השחר, תיקנו לברך על נטילת ידיים של שחרית ברכת “על נטילת ידיים”.

לאור מחלוקת זו, כתב הרמ”א שגם מי שניעור כל הלילה יש לו להחמיר וליטול ידיו כדעת הרשב”א, אך אין לו לברך כיון שהדבר מוטל בספק. אחרים פסקו שלא כהוראה זו, אלא שיש לברך על נטילת ידיים זו מפני שעיקר ההלכה כדעת הרשב”א. כך נקט לעיקר בערוך השולחן (ד, לב).

בשל חילוקי הדעות בעניין זה, פסק המשנה ברורה (ד, כט-ל) שיש לאדם לעשות צרכיו קודם שחרית, כדי שתחול עליו חובה ליטול את ידיו לתפילה. באופן זה יחול עליו חיוב נטילה עם ברכה לכל הדעות.

ברכת אשר יצר

בשולחן ערוך (אורח חיים ד, א) פסק שיש לאדם ליטול את ידיו שחרית ולברך “על נטילת ידיים”. הרמ”א הוסיף: “ויש אומרים גם ‘אשר יצר’ ואפילו לא עשה צרכיו, וכן נהגו”. כלומר, יש לברך ברכת “אשר יצר” לאחר שקם אדם משנתו, גם אם לא עשה את צרכיו.

בביאור הגר”א כתב שדברי הרמ”א שהביא “יש אומרים גם אשר יצר ואפילו לא עשה צרכיו”, הם לפי שיטת הרשב”א הנ”ל שמברכים על נטילת ידיים של שחר מפני שאז נעשה כבריה חדשה, כמו שאמרו במדרש על פסוק “חדשים לבקרים”, וצריכין להודות לו ולשרתו. באותו עניין, תיקנו “א-להי נשמה” על הנשמה ו”אשר יצר” על הגוף – ולכן סמכו הראשונים בסידורים ברכת “א-להי נשמה” תיכף לאחר “אשר יצר”.

במגן אברהם (שם סק”ב) הביא מדברי הדרכי משה שיש לברך “אשר יצר” כיון שקודם נטילת ידיים אסור לאדם לגעת בנקבים לסותמן ולפותחן, ועכשיו מותר לעשות כן, ועל-כן יש לברך “אשר יצר”. אולם, המגן אברהם סמך את ידיו על דברי הרשב”א שנעשה עם שחר כבריה חדשה.

ברכת התורה

האם מי שניעור כל הלילה חייב או רשאי לברך ברכת התורה למחרת? שאלה זו כרוכה במחלוקת בין הראשונים.

יש הסוברים שאין למי שלא ישן שנת לילה לברך עם שחר ברכת התורה, וזאת מפני שהברכה של אתמול עדיין בתוקף, הואיל ולא נעשה “הפסק” משמעותי של שנת קבע. ואולם אחרים סוברים שיש לברך את ברכת התורה בכל בוקר, ללא קשר לשנת לילה. לפי דעה זו נתקנה ברכה זו כברכה יומית, שיש לברכה בכל יום.

פתרון אחד לספק ברכות זו עולה מתוך הוראת ר’ עקיבא איגר. לדעת הגרע”א מי שישן שנת קבע אתמול בשעות היום – כפי שנהוג על-ידי רבים בערב שבועות – רשאי וחייב לברך ברכת התורה למחרת בבוקר, גם אם לא ישן לאורך כל הלילה. עם זאת, לפי כמה דעות אין לסמוך על עצה זו ברמה של לכתחילה (עי’ אורחות רבנו, ח”א, הוספות לעמ’ מז).

פתרון אחר הוא להתנות על ברכת התורה של היום הקודם שתחול הברכה רק עד לבוקר הבא, ולא מעבר לכך. עצה זו ניתנה על-ידי שו”ת קרן לדוד (סימן נט) ואחרים, זאת על-פי דעת המגן אברהם (סימן תצד) לפיה ניתן להגביל את תחולתה של ברכה.

הגרש”ז אוירבך זצ”ל (שו”ת מנחת שלמה ח”א, סימן יח) מבאר למרות שעולה מדברי המגן אברהם שלעניין ברכות אחרות אין אפשרות להגביל את תחולת הברכה, ברכת התורה שונה במהותה, כיון שיש איסור של לימוד תורה בלא ברכה. עם זאת, מובא בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל שגם על עצה זו אין ראוי לסמוך לכתחילה, מפני שיש חולקים שלא ניתן להגביל את תחולתה של כל ברכה, גם ברכת התורה (הובאו דבריו בשבות יצחק ח”ח סימן כ, הערה מה).

ביחס למי שלא עשה כל תנאי, ולא ישן ביום של אתמול, פסק המשנה ברורה (מז, כח) שיש לחזר אחר אדם שישן בלילה כדי שיוציאו ידי חובתו. במקום שגם אופציה זו אינה קיימת, יש לכוון כוונה מפורשת בברכת “אהבה רבה” שברכה זו תעלה לאדם כברכת התורה. במקום שנעשה עצה זו יש לעסוק בתורה מיד לאחר התפילה.

יש להעיר שמי שבאמצע סדר של לימוד תורה, והגיע עלות השחר, אינו חייב להפסיק את לימודו, ורשאי להמשיך בלימודו למרות שלא בירך עדיין ברכת התורה. לאחר שיפסיק, יש לו לדאוג לשמוע ברכת התורה מאחרים, כמבואר.

“א-להי נשה” ו”המעביר שינה”

נחלקו הפוסקים ביחס לברכות אלו, שמתייחסות לשינה, אם ניתן לברכן על-ידי מי שהיה ניעור כל הלילה. אמנם ברכות אלו מתייחסות לקימה ממצב של שינה, אך מנגד יש שמתירים לברכן מפני שהברכות נתקנו על “מנהגו של עולם” ולא על חווייתו של יחיד (עי’ משנה ברורה מו, כד, וכן עי’ בשולחן ערוך הרב וערוך השולחן).

למעשה, יש לאדם למצוא אחר שיוציאו ידי חובתו בברכות אלו.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. מה יעשה איש או אישה אם לא ישנה כל הלילה, אבל ישנה כמה שעות אחרי עלות השחר (נניח ישנה משעה 5 בבקר עד שמונה)? האם לברך ברכות התורה, אלוקיי נשמה? המפיל?

  2. ברכות התורה אפשר לברך, המפיל אין לברך, אלוקי נשמה והמעביר שינה המנהג שלא לברך והמברך יש לו על מי לסמוך, אבל למעשה כדאי לשמוע מאחר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל