שאלה:
ילמדנו רבינו בדעת ר"ת (מובא בתוס' כתובות סג:) דמורדת דמאי"ע דאין כופין בעלה להוציא. בעצם דעת ר"ת דאין כופין להוציא, האם הוי מצד דאין דין כפיה בכה"ג, ולפ"ז גם בנתנה אמתלא מבוררת לדבריה ואנו יודעים בבירור גמור, ואם כפו תצא והולד ממזר, או דרק חוששים שמא נתנה עיניה באחר, ומעיקר הדין כופין. אם אפשר לציין מ"מ, בתודה מראש.
תשובה:
שלום רב,
הסיבה להלכה זו שאין כופין במאיס עלי לשיטת ר"ת ודאי שזה בגלל שאל"כ כל אישה תוכל להפקיע עצמה מבעלה, חיישינן שמא עיניה נתנה באחר וכד', וכפי שכתב ר"ת עצמו בתוס' שם ובספר הישר (שו"ת סי' כד). ולכן גם היה מקום לחשוב שמא כדבריך שאם באמת הסיבה היא מחמת שהוא מאוס עליה מחמתו – אמתלא מבוררת, גם לדעת ר"ת היה מקום לכפות ובניה לא היו ממזרים. אבל ברור שאין זה נכון. דין כפיה אינו דאורייתא גמור. כלומר, אין גזירת הכתוב שאם הוא מוכה שחין שניתן לכפות אותו, ואם יש לו רק מום אחר א"א לכפות. אלא זה מסוג הדברים שנתנה התורה כח לחכמים לקבוע מתי ניתן לכפות ומתי לא (ראה נתיבות המשפט סי' א' סק"א). ולכן, באופן גורף בטענת מאיס עלי לא תיקנו דין כפיה, ולכן לדעתו אם כפו למרות שהוא באמת מאוס עליה מחמתו, הגט אינו גט כלל. וכך משמע קצת מדברי ר"ת בסוף דבריו בספר הישר. וראה עוד בשו"ת צמח צדק אבה"ע סי' רסב: "והרי ר"ת ס"ל דאין כופין בטענת 'מאיס עלי', ואם כופין תצא והבנים ממזרים". כלומר, אין כלל חשש שמא היא צודקת, אין אין בזה נפק"מ.
