שאלה:
לפני שנים נשבעתי לחברי שבועה שאיני זוכר את כל פרטיה.
היינו חברים טובים ונשבעתי שכל החיים אשאר חבר שלו ואחשוב עליו טוב ולעולם לא אעזוב אותו ואת הקשר שלו. (ושהוא יהיה במחשבתי תמיד לטובה ולא אתן לזמן להשכיח ביננו ולא לדעות להפריד ביננו)
בשנה האחרונה התערער הקשר מאוד ואני מרגיש שליבי חלוק ממנו.
ואיני אוהב אותו וחושב עליו טוב.
אני רועד שאני מפר את השבועה.
ולכן אני שואל א. מה עליי לעשות? איך אני אמור להתיר את השבועה? מה לעשות פתח חרטה?
ב. אדם שנשבע לאהוב את חברו ובסופו של יום ליבו חלוק ממנו האם הוא אנוס או שהוא עובר על השבועה?
נפשי בשאלתי נא להתייחס בזריזות לשאלה
תשובה:
שלום וברכה
חייבים לעשות התרת נדרים, והרבנים המתירים ינסו למצוא פתח. לי נראה שהפתח הכי נכון בשבועה כה קשה לקיום, שאם היית מבין כמה חמורה השבועה, היית נמנע לגמרי מלעשות שטות שכזו…
לי נראה שהפתח הכי נכון בשבועה כה קשה לקיום,
לא הבנתי את סוף דברי הרב "כה קשה לקיום,
ב. היות ואין במקומי רבנים מצויים בפרט לא בהלכות נדרים.
אני רוצה לקחת שלוש אברכים ולספר לאחד מהם ולכן אני מתחנן אנא לפרט לי את הפתח ואני אומר להם שיפתחו לי
ועוד שאלה האם אני אמור לספר לרבנים את שם החבר או רק בכלליות נשבעתי שאהיה חבר של פלוני בלי לפרט את שמו?
הפתח הוא שלא ידעת חומרת נדרים וגם כמעט לא ניתן להתחייב כזה דבר, ולא צריך לפרט את שמו.
זו הייתה שבועה כמעט מאולצת. הרצון להיות חבר הייתה תמידית. אבל לא השבועה היא באה מחוסר התגברות על הנימוס.
ידעתי שנדרים זה חמור.
ומאז לא השתנה אצלי בידיעה כמה זה חמור כי עם בהרגשה. שעכשיו אני יותר מזדהה ונבהל מחומרת השבועה הקשה הזו.
אז מה הפתח לסיכום.
ואתיר כמה שיותר מהר.
תודה רבה
עדיין הפתח קיים בצירוף הלחץ שהזכרת.
השאר תגובה