פאה נכרית סטטוס חברתי

היה ראוי לציין גם את זה שפאה מכסה יותר טוב את השער בדרך-כלל.

חבל ששאלה הלכתית חמורה שיש בה חששות של כמה איסורי דאורייתא, וכמה איסורים דרבנן, ובנוסף חשש א' מג' עבירות חמורות (ע"ז). מסתכם כענין חברתי.

"חברתי" מה זה השטויות האלו וכי בציבור החרדי אין נשים רבות שהולכות עם כיסוי הלכה אמיתי לא פאה נוכרית
אולי "חברת" היצר הרע שאומרת השקפה עקומה כזאת

ציטוט: "אדם שלא מבין שאצל משפחות אברכים צעירים ליטאים ישיבתיים מהשורה אשה שהולכת במטפחת ולא עם פאה זה מראה חריג שעלול לגרום לה בושה ולבעל אי נוחות וכו', חסר לו בהבנה החברתית".

אז אני מבין שלטענתכם גם בחורות סמינר שהולכות עם חצאיות קצרות עד הברכיים זה מותר וזה בסדר כי ככה זה העניין החברתי.
ובעצם אתם דנים לכף זכות את כולם, כי חילוני שמחלל שבת לא עושה בכך משהו בעייתי, כי מה לעשות? ככה זה החברה וצאיך לכבד את זה…
לשון הרע? אין על מה לדבר! הדבר מותר מעיקר הדין כדרך כל העולם.
מזל שהדברים לא נכתבים על נייר, כי אז בוודאי הוא לא היה יכול לסבול אותם…

כמובן שאין מה להשוות את ענין הפאה, שמאה ושלושים פוסקים מגדולי הדורות קבעו שהיא היתר גמור, ועשרים מהם אף המליצו על הפאה ככיסוי ראש מהודר יותר ממטפחת, ולכל היותר ניתן לומר שהוא שנוי במחלוקת הפוסקים, לדברים כמו "חצאית קצרה עד הברך" (שאינה מכסה את הברך) שבזה גילוי ערוה הוא איסור דאורייתא ולא יועיל שום מנהג, או חילול שבת, או לשון הרע.

והמגיב שלפניו כתב שבפאה יש איסורי דאורייתא, אבל נעלם ממנו שרוב ככל הפוסקים שדנו בענין אסרו רק מדרבנן, וכן כתב מרן הגר"ש משאש, וכדבריו כתבו פוסקים רבים, ראה בפמ"ג סי' ש"ג משבצות זהב ס"ק ט': "עיקר הספק בדבריהם לקולא", וכן כתב הגר"ש קלוגר בספרו שנות חיים סי' שט"ז, וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי מה"ת יורה דעה סי' קס"ח: "מש"כ כת"ר שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", וכן כתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סי' פ"ח: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה".

והגר"ע יוסף כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סי' נ"ב בהערה), וזה לשונו: "כתב בשו"ת משאת משה (חלק או"ח סוף סי' א') שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא, דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא". עכ"ל. והאריך שם להביא פוסקים הסוברים שגם כשנחלקו הפוסקים בדברים האסורים מדרבנן, אמרינן על זה ספק דרבנן לקולא.

ובשו"ת יביע אומר (חלק ד' יו"ד סי' ח') הוסיף הרב וכתב, "ספיקא דרבנן לקולא אמרינן גם כשיש לו עיקר מן התורה. וכמש"כ המשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות". עכ"ל, ע"ש באורך. וכן כתב בנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספר "עין יצחק" (כללי ההוראה, חלק ב' עמ' רט"ו), וזה לשונו שם: "אמרינן ספק דרבנן לקולא גם במחלוקת הפוסקים במידי דרבנן". ובהערות שם הביא פוסקים רבים הסוברים כן, וחולקים על הרדב"ז שהוא שיטה יחידאה להחמיר בזה. וכתב עוד שם (עמ' ר"ח), "ספק דרבנן לקולא אמרינן גם בדבר שיש לו עיקר מן התורה". עכ"ל, והאריך שם בראיות מהפוסקים. ושם (עמ' רכ"ב) הגדיל וכתב בזה הלשון, "במידי דרבנן אזלינן להקל גם כנגד רוב הפוסקים". עכ"ל.

ולפ"ז נמצא שגם אם תאמר שפאה נכרית הוא ספק דרבנן שיש לו עיקר מהתורה, וגם אם תאמר שרוב הפוסקים אוסרים, עדיין יש לומר בזה ספק דרבנן לקולא, וללכת אחר הפוסקים המקילים (ובפרט שהבאנו כאן בפרק א' כמאה ושלושים פוסקים מתירים). וזה סותר לכאורה לדברי הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' שם), שיש להחמיר בפאה נכרית אע"פ שהיא איסור דרבנן, משום שעיקר האיסור מהתורה.
ויש למעלה משבעה פוסקים שכתבו שכיסוי הראש עצמו הוא מדרבנן, או מנהג. ראש לכולם הוא תרומת הדשן סי' רמ"ב, שכתב בדעת הרמב"ם שפריעת ראש איסורה מדרבנן, וזה לשונו: "ואע"ג דרמב"ם כתב דאינו אלא מדברי קבלה הא איהו נמי כתב דפריעת ראש באשה אינו אלא זהירות מדרבנן כדמוכח מלשונו, ומסתמא סבירא ליה הא דפריך תלמודא 'דאורייתא היא' רצונו לומר רמז דאורייתא יש לה".

וכן כתב הרה"ג רבי יוסף נסים בורלא ראב"ד לעדת הספרדים בירושלים דאז, בספר "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), שאיסור פריעת הראש הוא תקנת חז"ל, ומהתורה יש לו סמך בעלמא:

"אזהרה שמענו מתנא דבי ר' ישמעאל דלא יצאו בפריעת ראש ואפי' דאין איסורא מדאורייתא, ואף אי רגילי, אין זה דרך צניעות. ותנינן שתצא בלא כתובה משום דת יהודית… גילוי שיער אשה דאיסורייהו לאו משום דהן החמירו על עצמן, אלא איסורייהו מדרבנן, ואסמכוה אקרא דמראך נאוה וכו'… איסורייהו מאזהרת תנא דבי ר' ישמעאל וכו' וסוף כל סוף יש סמך מן התורה… מתקנה ואזהרה מתנא דבי ר' ישמעאל הנזכר בסוף המדיר, וא"כ חזר הדבר שהוא תקנת חז"ל. הא ודאי משום סייג וגדר נגעו בה… איסורייהו דרבנן ויש לו סמך מדאורייתא ומשום סייג עשו".

וכן כתב הגאון רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד):

"יסוד מוסד לכל הפוסקים, אשר בנו עליו כמו רמים מקדשם, הוא מה שדרש ר' ישמעאל, "ופרע את ראש האשה, אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש" (כמש"כ במסכת כתובות עב.) ופרש"י ז"ל… "מדכתיב ופרע, מכלל דההיא שעתה לאו פרוע הוה, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, וכן עיקר"… ולפי' השני ג"כ אין האסור מצד עצם הדבר של גילוי שיער, רק מצד מנהג בנות ישראל שנהגו לכסות ראשן, משום שחשבו בזמנם שיש בזה צניעות לאשה, והמגלה שערה נחשבת פורצת גדר הצניעות, ולזה הזהירה תורה לכל בת ישראל שלא תעשה היפך מנהג בנות ישראל בזה".

וכן כתב הגאון רבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ זצ"ל, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג):

"מהא דאמרו פרועת ראש דאורייתא אין שום קושיא [מדוע לא נמנה במנין המצוות], דאינו מצוה בפני עצמה, ותלוי במקום ובזמן… אין הפרש בין בתולה לאשת איש, ואם איסור אשת איש חמור, מה בכך, הלא גם פנויה בכלל עריות כמבואר בסנהדרין (סוף פרק בן סורר) ומה גם שכל הפנויות בזה הזמן נדות הן, וכן כתב הרמב"ם (פרק כ"א מאיסורי ביאה) והטור והשו"ע (אה"ע סי' כ"א) בהדיא וזה לשונו: "לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש", והוא מש"ס כתובות שם, דתנא דברי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא ילכו פרועות ראש, ולא חילק בין פנויה לאשת איש, וכן כתב הכסף משנה והב"ח… האמת יורה דרכו כי מקומות מקומות יש, והכל תלוי במנהג המקום…"

"וכ"כ במקורן של דברים שם דאמרו פרועת ראש דאורייתא היא, דכתיב ופרע את ראש האשה וכו' פרש"י ז"ל בפירוש השני שכתב עליו וכן עיקר, דלמדו זאת מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש עכ"ל, ומבואר דרש"י עצמו כתב דבמנהגא תליא מילתא".

ושם בדבריו ציין לפוסק נוסף שכתב כן: "ראיתי אחד קדוש שהבין כן בפשיטות מדברי רש"י הנזכרים, הלא הוא הגאון דובער מייזליש זצ"ל, רב ואב"ד דק"ק וורשה, בספרו חידושי הר"ד על ספר המצוות, ע"ש".

וכן כתב הגאון רבי אברהם רומנו זצ"ל, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), "ראשה פרוע דאורייתא היא, רצונו לומר גזרה אלימתא דרבנן דאסמכוה אקרא, דגזרה דאסמכוה אקרא אלימא מגזרה דלא אסמכוה, ואיך המשנה אומרת דת יהודית, דמשמע מנהג בעלמא שנהגו הנשים העבריות. ומתרץ, מדאורייתא – דהיינו האסמכתא – די בקלתה, ודת יהודית צריך רדיד על קלתה כשהיא יוצאת לרה"ר. אבל מדאורייתא ממש אין איסור אפי' לרה"ר פריעת ראש גמורה בלתי שום כיסוי.

והפוסקים העתיקו דאורייתא כמו שכתב בש"ס, ולא נחתו לפירוש דלאו דין דאורייתא אלא אסמכתא בעלמא, וכמו שעשו הרא"ש והתוס' והמרדכי ב'וקידשתו' כדאיתא בגיטין… והקשה הקרב"ן בגיטין משם הרמג"א דבגיטין אמר בהדיא שהוא דאורייתא ע"ש, ונ"ל אסמכתא קרי ליה מדאורייתא וכו'. עוד אפשר לבאר כמש"כ הגאון שב שמעתתא (ש"ד אות ח"י)… ניחא ליה לתרוצי לפי טעות המקשן… וכמו כן י"ל בכתובות דף ע"ב דהמקשן הקשה ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתב ופרע את ראשה האשה ותנא דבי רבי ישמעאל וכו', לא ידע את סוף הברייתא דתני אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וא"כ הוי אסמכתא. והתרצן תירץ לו לפי טעותו, מדאורייתא קלתה שפיר דמי, אבל לפי האמת דמדאורייתא אין צריך כלום, והכל מדרבנן". עכ"ל.

וכן כתב הגאון רבי אשר גרוניס זצ"ל, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א): "והיה נראה לי לומר, דאף שנקטו בגמ' ראשה פרוע דאורייתא, אין הכוונה שזהו כאחת מתרי"ג המצוות, רק כיוון שהוזכר בתורה מנהג קדמונים שנשים לא רגילות ללכת בגילוי ראש, נקרא זה "דאורייתא". וכיו"ב מצינו בתוס' גיטין מ"ז וכו', ובתפארת ישראל ערכין (פ"ג מ"ה) "קיימא לן כתובת בתולה היא דרבנן, אע"פ שכתוב בתורה כמוהר הבתולות וכו' כך היה במורגל… כן הכא התורה נקטה המנהג המוסרי שהיה גם בין אומות העולם. וזה מצוי בתלמוד שנקטו "מדאורייתא" ואינו מהתורה ממש… [ומאריך בראיות] והכא נמי בענין פריעת ראש באשה שאין אזהרה מפורשת בתורה, רק מדציוותה צורה בסוטה 'ופרע את ראשה' שמעינן מכאן, שהיה דרכן לכסות ראשן. וזה שאמרו מדאורייתא היא, יען שהיא מסורת אבות מזמן התורה, ונזהרו בזה בנות ישראל אלפי שנים, וזהו דת משה ויהודית". עכ"ל.

(ומה שכתב בענין הע"ז, זה כבר הוכח מעבר לכל ספק שאין בו ממש).