פדיון הבן עבור אדם אחר בלא ידיעתו

שאלה:

דוד שלי חילוני, בכור לאביו ולאמו – חילוניים גם הם.
הוריו נפטרו ואין ידוע אם עשו לו פדיון הבן, ואם בכלל היה חייב בפדיון הבן (שמא נולד בניתוח, או שהייתה הפלה, וכיו"ב).
מסתבר שלא עשו לו פדיון הבן מחמת חוסר ידע. ואין מי שיודע בכדי לברר אצלו.
אם אשאל אותו אם הוא מעוניין לעשות פדיון הבן, לא ברור אם ירצה או לא.
האם אני יכול לפדותו בלא ידיעתו? ואם כן, האם יש לעשות זאת בברכה, או שמחמת הספק (אם עשה, ואם היה חייב – ספק ספיקא), אין לומר ברכה?

תשובה:

שלום וברכה

נראה שאפשר לפדות אותו ללא ברכה, ובמקביל כדאי להציע לו גם לפדות עצמו בלא ברכה כמובן, אם יסכים מה טוב, ואם לא, יש צד גדול לומר שאדם אחר יכול לפדותו, שלא בידיעתו.

מקורות:

הפוסקים נחלקו לגבי קטן יתום שאין לו אב או שאביו אינו פודה אותו, האם מוטל או ניתן לבית דין לפדותו או שממתינים עד שיגדיל, ראה רמ"א סי' שה סעי' י על פי הריב"ש שאין בית דין פודים בלא האב, וכ"כ הט"ז והש"ך שם ס"ק יא בשם מעדני מלך, וכן דעת רבים מגדולי האחרונים, ועיקר הטעם בזה הוא שלוקחים ממנו את המצוה, שהרי מן הסתם כשיגדיל ירצה לפדות את עצמו לבדו [בשונה ממילה שכבר עתה מוטל עליו החיוב]. אמנם הש"ך עצמו שם סבר שעדיף שבית הדין יפדוהו עתה, ראה שם ס"ק כ, וכן הביאו ממהר"ל מפראג, וראה חתם סופר סי' רצו רצז שבית דין פודים אותו ממון הציבור, וכ"כ בערוך השלחן סעי' יא ועוד רבים. וראה בש"ך שם שיעשו זאת על ידי שיזכו לקטן את כסף הפדיון כך מצד אחד העשייה מתייחסת אליו ומצד שני הוא לא מפסיד כסף. ומסקנת החתם סופר שבית דין יפדו אותו במתנה על מנת להחזיר ועל תנאי שאם ירצה לפדות את עצמו יוכל לעשות זאת והפדיון עתה בטל. ונראה שכאן שהוא כבר גדול וכנראה לא רוצה, לכל הדעות זכות היא לו וגם הרמ"א יודה שניתן לפדותו בלא ידיעתו.