עד כמה צריך להתאמץ להשיג את הבעל חוב כדי לשלם לו

שאלה:

שלום, אני חייב למישהו כסף, ואני מנסה להשיג אותו זמן מה כדי להחזיר את הכסף, ולא מצליח. עד כמה אני חייב לרדוף אחריו, ומתי עשיתי את שלי? תודה

תשובה:

שלום וברכה,

הן בגזל הן בהלוואה אין חובה על הגזלן או על הלווה לרדוף אחר הבעלים ולשלם לו. אלא ימתין עד שיגיע הבעלים לכאן וישלם לו.

אמנם דווקא כשההלוואה הייתה כאן והבעלים – המלווה או הנגזל – הלכו למקום רחוק. אבל אם הלווה או הגזלן הלך למקום רחוק, לדעת הש"ך צריך לחזור למקום הלוואה או הגזלה ולהשיבם לבעלים. ולדעת הנתיבות בגזל אינו צריך לחזור למקום הגזלה.

בהצלחה.

מקורות:

לגבי הלוואה – ראה שו"ע חו"מ סימן עד ובש"ך ס"ק א.

לגבי גזל –

חיוב השבה בגזלן שהנגזל עבר למדינה אחרת

בשו"ע סי' שסז סעיף א "הגוזל את חבירו… והודה אינו חייב לרדוף אחר הבעלים להחזיר להם, אלא יהא בידו עד שיבואו". וכתב הסמ"ע שם סק"ב שהטעם הוא משום תקנת השבים, ובש"ך סק"ב חולק שסובר שאינה תקנה אלא מעיקר הדין אינו מחויב לטרוח אחריו, וכן מבואר בחידושי הרשב"א ב"ק דף קג ע"א וז"ל: "ודוקא גזלו ונשבע לו הא לאו הכי לא… ומינה למי שלוה מעות מחבירו ונשבע לו שיפרענו לזמן פלוני שאינו צריך להוליכו אחריו למדי שלא נשבע לו אלא שיפרענו במקום שלוה ממנו הא אם הלך לו המלוה למקום אחר אין צריך לחזר אחריו". ובהלואה הרי לא שייך תקנת השבים ואף על פי כן כתב הרשב"א שאינו חייב להוליכו למדי, הרי שסובר כהש"ך שדין זה הוא מעיקר הדין. ובספר מנחת חינוך מצוה קל אות ו הקשה שהגזלן הרי מחויב במצוות עשה של השבת גזילה, וחייבים לבזבז עד חומש מממונו לקיים מצוות עשה, ואפשר שאף מחויב לבזבז כל ממונו, מכיון שאם לא יקיים את העשה יש בידו לאו דגזילה, ואם כן למה אינו מחויב לילך למדי כדי להשיב את הגזילה. ובשלמא לדעת הסמ"ע אפשר לומר שמפני תקנת השבים פטרוהו חכמים אבל לדעת הש"ך שפטור מן הדין, קשה. ובספר דברי יחזקאל סי' יג אות ג תירץ שכל שהאיסור הוא מצד הפסד ממון חבירו אינו מחויב לבזבז ממונו כדי להשלים ממון חבירו, דמאי חזית, וזהו בכלל מה שגילה הפסוק לענין השבת אבידה ששלו קודם ואינו מחויב לבזבז חומש ממונו.

 

מחלוקת הפוסקים כשהגזלן עבר למדינה אחרת

בסי' שפו ס"א כתב הרמ"א שהדוחף מטבע של חבירו לים פטור כדין 'גרמא' שההוצאות שיש להוציא את המטבע מהים אינם נחשבים להיזק בידים, וכתב הש"ך בסק"ח דוקא דוחף אבל הגביה על מנת לגוזלה וזרקה לים חייב להשיב למקום שגזלו. ודקדק בערוך השולחן סי' שסז ס"א מדברי הש"ך דדוקא אם הנגזל הלך למקום אחר אין הגזלן מחויב לטרוח אחריו, אבל אם הגנב הלך למקום אחר עם הגניבה חייב להחזירו למקום שהוליכו. ולכן הגזלן שזרק את המטבע לים חייב להוציאו מן הים, כיון שהוא הרחיק את המטבע.

אמנם בנתיבות המשפט סי' רלב סק"י כתב שאם נתכוין לגזול לעצמו והוליך את הגזילה למקום אחר, אינו חייב להחזיר את הגזילה למקום שגזל, מפני תקנת השבים, וכמו שכתב הסמ"ע שעשו תקנת השבים אם הנגזל נסע למקום אחר, הוא הדין אם הגזלן הלך למקום אחר. ומתוך דבריו גם מבואר שפסק כהסמ"ע שהטעם שאין צריך לטרוח אחר הנגזל הוא מתקנת השבים, ודלא כהש"ך שסובר שזה מן הדין.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל