שאלה:
שלום רב,
שאלה על מקרה שהיה, כך היה.
סיפור העובדות
הנתבע הרחיב את ביתו במעלה אפרים. מי שעשה לו את העבודה הוא קבלן בשם אלמוני. לאלמוני היה הסכם עם התובע בו התחייב מר אלמוני שלא יעקוף את מר פלוני ולא יקח לעצמו (בלעדי התובע) כל עבודה שהוא לומד עליה באמצעות התובע. לפני שהנתבע החליט להעסיק את מר אלמוני להרחבת ביתו שקל להעסיק את התובע להרחבה זו. התובע הפגיש את הנתבע עם מר אלמוני איתו התכוון התובע לעבוד אם הנתבע היה מזמין ממנו, התובע, את עבודת ההרחבה. לאחר הפגישה החליט הנתבע לעבוד ישירות עם מר אלמוני ולא עם התובע.
הטענות
לטענת התובע הנתבע במעשיו גרם לו נזק. העסקתו את הקבלן הערבי מר אלמוני, שנוהג לעבוד ללא דיווחים לרשויות (מדובר על קבלן פלסטיני) ישירות (ולא באמצעות העסקת התובע) פגעה בקו ההסברה של התובע העומד בבסיס העסק שהוא מקים. התובע פועל רבות לשכנע את תושבי מעלה אפרים שיש לעבוד עם מי שישלם את כל המיסים שהוא חייב בהם על פי דינא דמלכותא, מי שגם יהיה אחראי להשלמת העבודה או לתשלומי נזיקין במקרה שמי שבפועל עוסק במלאכת הבנייה ייעלם בלי להשלים את מלאכתו. הוא תובע פיצוי על נזקים אלה.
בתגובה לשאלה של אב בית הדין הודה התובע שאותו הנזק היה נגרם לו אם הנתבע, לאחר ששמע את הצעתו, היה מחליט לעבוד ישירות עם כל קבלן לא-יהודי במקום לעבוד איתו, דבר שלכל הדעות היה הנתבע רשאי להחליט.
עוד טען התובע שהנתבע עשה לו עוול בזה שהעסיק את מר אלמוני שהיה מנוע על פי חוזה איתו מלעבוד ישירות עם כל מי שהכיר באמצעותו של התובע. התביעה שלו על העוול שגרם לו הנתבע הוא מעבר לתביעה שלו על הפרת החוזה נגד מר אלמוני שהגיש בבית הדין לתביעות קטנות.
הנתבע השיב שפעל כדין. הוא הכיר את שמו של מר אלמוני לא מהתובע אלא מאדם אחר שאף המליץ עליו (לאושש את הטענה הזו הוא הראה לבית דין מסרונים שנשלחו לו) המידע שקיבל היה לאחר הצעתו של מר פלוני וכן לאחר שפלוני הביא את אלמוני לבחון את העבודה – אך לפני הפגישה שאורגנה בין הנתבע לאלמוני על ידי פלוני. הוא נפגש עם התובע כדי לקבל ממנו הצעה ולאחר שיקול החליט שלא לקבל אותה. אמנם הוא נפגש עם אלמוני, והיה מודע להתחייבות אליה התחייב אלמוני כלפיי התובע,לראשונה באמצעות התובע, אך גם לולא זה היה נפגש איתו בעקבות ההמלצה שכבר קיבל. לדבריו מר אלמוני הוא זה שהציע לו לאחר המפגש שיעבוד איתו ישירות . מר אלמוני אמנם הודיע לו שיש לו הסכם עם התובע אך הבטיח לו לסדר את הדברים איתו. לבסוף הודיע הנתבע לתובע שהוא החליט לקבל את ההצעה של אלמוני ומלשון התובע הבין שהוא איננו מוחה ומוחל על כל תביעה נגדו.
התובע השיב שלא היתה בדבריו אלה מחילה (הנתבע לא ביקש את רשותו לקבל את הצעת מר אלמוני) אלא הערה שהנתבע יעשה מה שהוא רוצה והוא, התובע, יגיב כפי שהוא יחליט. הנתבע ידע שהוא, התובע, לא משלים עם ההסכם של הנתבע עם אלמוני – קרי עקיפת ההסכם.
התובע ביקש מבית הדין לחייב את הנתבע לעכב את תשלומו האחרון לסלמון. זאת כדי להבטיח שאם יזכה התובע בתביעתו בבית הדין לתביעות קטנות לא יתחמק מר אלמוני מתשלום ויכול לגבות את החוב מהכספים שחייב הנתבע ל- אלמוני.
תשובה:
שלום וברכה,
הבאתי ציטוט מדברי הערוך השלחן:
ערוך השולחן חושן משפט סימן יב סעיף ג.
אין לדיין להזדקק לשום דין שנעשה עליו פסק הן דין הן פשר אף על פי שבע"ד אחד נותן אמתלא לדבריו שאומר שכפוהו לדין או שאר אמתלא אין להזדקק לזה דבי דינא בתר בי דינא לא דייקא דאל"כ אין לדבר סוף מלבד שזה גורם שנאה ומחלוקת ואין שלום יוצא מענין כזה [לבוש].
על כן אחר שהגיעו הצדדים לדיון בבית דין אסור לדיינם אחרים להביע דעה, בפסק. ועליכם להמתין לפסק דין. ואם היה פסק דין יש לקיימו, ואין לדיינים אחרים להיכנס לדון בו. ומה גם שלא יעזור אם אחרים יערערו, משום שהנתבע לא יהיה חייב לשלם כאשר יש בידו פס"ד.
בהצלחה.
