שאלה:

שלום
מה הדין אם אדם שכח יעלה ויבוא במנחה של ערב שבת ר"ח וכבר קיבל שבת ונזכר לפני ערבית של שבת, ובליל שבת זה כבר לא ר"ח, האם עדיין יתפלל ערבית של שבת שתיים או שישמע מהחזן מעין שבע?
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

כלל לא ברור שניתן להשלים מנחה במעין שבע, ולכן הכריעו הפוסקים באופן הנ"ל שיש תפילת תשלומין.

מקורות:

בספר לקט הקמח החדש בסי' קח עסק בזה בהרחבה, וכך כתב:

שכח יעלה ויבא במנחה של ר"ח בע"ש

נא] ראש חודש שחל בערב שבת, ולא אמר יעלה ויבא במנחה, ונזכר אחר שחשיכה:

הנה, בחול כי האי גוונא מתפלל תשלומין בערבית בתורת נדבה {דמעיקר הדין לא שייך תשלומין בכהאי גוונא, כיון שאינו מוסיף כלום בתפילת ההשלמה מה שלא אמר במנחה, שהרי בתפילת ערבית גם כן לא יזכיר יעלה ויבא כיון שכבר אינו ראש חודש}, אבל בשבת אין מתפללים נדבה, כמבואר בשו"ע לעיל סימן ק"ז (סעי' א), ואינו יכול להשלים.

ותמיה לי מהאי טעמא, על מה שכתב המגן אברהם בסימן ק"ח (סק"ז), לענין היוצא מבית האסורים ולא היה יכול להתפלל שם, שאם רוצה יכול להתפלל את כל התפילות שהפסיד בתורת תפילת נדבה, ואם יצא לחופשי ביום שבת, יתפלל את כולן כתפילת שבת, וקשיא, שהרי אין מתפללים נדבה בשבת.

וצריך לחלק דאונס שאני, דכיון דהדין שאין מתפללים נדבה בשבת יש בו מחלוקת בין הפוסקים, הקיל בזה המגן אברהם במקום אונס.

ולפי זה יש לדון, בנידון דידן ששכח להזכיר יעלה ויבוא, אמאי לא נימא דאנוס הוא ויתפלל גם כן בתנאי דנדבה, דאם חייב להשלים יהיו שתי התפילות לשם חובה ואם לאו יהיו בנדבה. ויש לומר, דכיון שלדעת רוב הפוסקים כשאין יכול להזכיר ראש חודש בהשלמה, כגון בנדון דידן שמעריב אינו ראש חודש, אינו חוזר, כיון דלא מתקן כלום, וגם דעת הרשב"א (ברכות כא ע"א) דאדם שיש לו ספק אם התפלל או לא אינו מחויב לחזור ולהתפלל דספק דרבנן לקולא, ואף המגן אברהם אין כוונתו שהוא מחוייב לחזור ולהתפלל אלא רק דיכול לחזור ולהתפלל אם ירצה אם כן, שב ואל תעשה עדיף, ולא יתפלל נדבה בשבת (שו"ת זרע אמת ח"א סי' יב). ועיין לעיל אות ל"ח ואות מ'.

בספר זכור ליצחק (סי' כ) כתב, ולי נראה, כיון דהמחבר סתם בסימן ק"ז (סעי' א) שאם יש לו ספק אם התפלל חוזר ומתפלל, ולא אמר בפירוש שמתפלל בתורת נדבה כמו שכתב בפירוש בסימן קי"ז (סעי' ב), על כרחך שדעתו דמי שמסופק אם התפלל יש לו חיוב להתפלל, ורק לרווחא דמילתא כתבו הבית יוסף (ד"ה וכתב הרב יונה) והמגן אברהם (ס"ק טו) שיגמור בלבו להתנדב וסגי. על כן ומחמת עוד ראיות, פשיטא לי שגם בשבת ויום טוב כשיש לו ספק אם התפלל חוזר ומתפלל. ומהאי טעמא, בנידון של הזרע אמת צריך להתפלל תשלומין בליל שבת, דיש לו חיוב לחזור.

והוסיף: ומצאתי ראיה לדין זה, ממה שכתב בגינת ורדים כלל ד' (סי' יט), דמעשה באחד שהתפלל ביום טוב, וכשהגיע ל'מודים' נסתפק אם השלים תפילת יום טוב כראוי, ואחר כך אמר רצה, או שבהיותו אומר יעלה ויבוא מיד סרכיה דראש חודש נקט והמשיך לומר רצה אחר יעלה ויבוא והחסיר כל ברכת היום של יום טוב ואין כאן תפילה, וצריך לחזור ולהתפלל. ונסתפק בזה הגינת ורדים משום האי דינא ממש, דהא בשבת ויום טוב אין מתפללים נדבה. והשיב, דחוזר ומתפלל ואין כאן נדבה. דאפילו אם תימצי לומר דספק השקול הוא, איכא למימר דגם לדעת הסוברים דאין מתפללים נדבה בשבת ויום טוב, הכא שאני דאין תפילה זו בדרך נדבה לגמרי, שהרי יש ספק שמא לא התפלל עדיין כלל.

והוסיף: וכן ראיתי בספר מאמר מרדכי (ס"ק יד) דהעלה כן להלכה בנידון דידן, דצריך לחזור, אלא שטעם אחר נתן בדבר.

ומכל מקום זכינו לדינא, שאדם ששכח במנחה דערב שבת יעלה ויבא ונזכר בלילה מתפלל תפילת תשלומין.

עוד בענין הנ"ל

נא*] בספר תהלה לדוד (ס"ק יד) כתב, דאדם שלא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ראש חודש שחל בערב שבת, או אם טעה בתפילת מנחה של שבת והתפלל של חול, או ששכח במנחה של ערב שבת ולא הזכיר טל ומטר מה יעשה, כיון דאין תיקון בתפילת התשלומין למה שהחסיר בתפילתו שטעה בה, ומלשון הפוסקים אין הכרע בדין זה.

הנה, בספק הראשון והשני, יש לומר דמתפלל בשבת בתורת חובת תשלומין, ומציין לעיין במחזיק ברכה (סק"י) בשם זרע אמת [המובא בדברינו לעיל אות נא], ובמפתחות כתב גם כן דצריך עיון בכל הנ"ל, ע"ש. עיין בדברינו סימן קי"ז (סק"ח*).

עצם הדין שניתן להשלים מנחה על ידי מעין שבע כלל אינו פשוט בפוסקים, ויש צד גדול שזה מועיל רק לתשלומי ערבית, וכך כתב שם:

תשלומין למנחה על ידי מעין שבע

מח] שליח ציבור ששכח להתפלל תפילת מנחה בערב שבת, אין ברכת מעין שבע עולה לו לתשלומין (פרי מגדים במשבצות זהב סי' קכו סק"א בסופו). והתורת חיים ([סופר] ס"ק יז) חקר בזה, והביא את דברי המהרי"ל (סי' קלה) שכתב, דלדעת הגאונים מי שטעה בערבית של שבת, יוצא על ידי שישמע מעין שבע מהשליח ציבור, ואם כן הוא הדין דמהני שמיעת ברכה זו לתפילת תשלומין של מנחה, ע"ש. אם כן לדידן דקיימא לן כדעת הגאונים לקמן בסוף סימן רס"ב, שפיר מהני.

אמנם התורת חיים חולק, וכתב דיש לחלק לענין זה בין מי שטעה בתפילת ערבית של שבת דיוצא במעין שבע, והטעם משום דתפילת ערבית רשות, ומהאי טעמא נמי כתב המגן אברהם (סי' רסח ס"ק טו) שיחיד שאמר רק מעין שבע במקום תפילת לחש יצא ע"ש, מה שאין כן הכא שרוצה לצאת ידי תשלומין של מנחה שהיא חובה, ולזה לא מהני מעין שבע, ע"ש.

אחרי זה, ראיתי בספר מנחת פתים (ד"ה טעה) שכתב את חילוקו של התורת חיים הנ"ל, והקשה כן על המהרי"ל, והניח בצ"ע. אולם בספר תהלה לדוד (ס"ק יב) הניח את דברי הפרי מגדים בצריך עיון, וכתב דמהני שמיעת מעין שבע לתשלומין דמנחה, והביא ראיה מדברי המהרי"ל הנ"ל.

עוד בענין הנ"ל

מט] השואל דן, באדם ששכח להתפלל מנחה בערב שבת, וכתב דזה פשוט שאין יוצא ידי חובת תפילת ערבית על ידי שיתפלל מעין שבע עם השליח ציבור, משום דתפילת ערבית בשבת ויום טוב היא חובה. וכתב בעל המחבר, דכדאי הם הבית יוסף והמגן אברהם לסמוך עליהם דאף בשבת תפילת ערבית רשות, וכן משמעות כל הפוסקים שאין חילוק בין חול ובין שבת ויום טוב לענין תפילת ערבית. ונראה לי דבר חידוש, דהרי מי שטעה במנחה וצריך להתפלל תשלומין, תפילת ערבית הופכת להיות לגביו חובה, שהרי הוא מוכרח להתפלל תחילה את התפילה שזמנה עתה, ובלא זה לאינו רשאי להתפלל את תפילת התשלומין, ומהאי טעמא הוי בכהאי גונא גם תפילת ערבית חובה (שו"ת האלף לך שלמה סי' נג). עי' להלן אות נ"ט.