אשת כהן שאמרה לו שנבעלה לגוי בעודה רווקה

שאלה:

לרבנים שליט"א שלום וברכה
אני כהן ולפני == שנים התחתנתי עם אישתי וב"ה נולדו לנו ילדים מקסימים .
היום לאחר כמה שנים אישתי מספרת לי בבכי שלפני החתונה ברווקות הכירה בחור שטען שהוא יהודי והיה עימה בקשר ואף היו פעם אחת בלבד ביחסי אישות עם קונדום לאחר המקרה סיפר לה שמשפחתו עברה גיור קונסרבטיבי באמריקה כשהוא היה בן 18 .
אין לי מושג מה אני עושה עם המידע הזה האם אנחנו צריכים להתגרש ומה נעשה עם הילדים הטהורים שלא חטאו איך נסביר אנא עיזרו לי תודה .

תשובה:

שלום רב,

סוגיה ערוכה יש בנושא זה. בגמרא בסוף נדרים מביאה שבתחילה כאשר האישה היתה אומרת "טמאה אני לך" כלומר, אסורה לך, היתה נאמנת. אבל לאחר שראו חז"ל שאישה טוענת כך כדי להשתחרר מבעלה, חזרו לומר שאינה נאמנת. וכך נפסק להלכה שכאשר הבעל אינו מאמין לה, אינה נאמנת. ורק אם הבעל מאמין לה יש בעיה. כפי שנפסק בסי' קטו וסי' קעח. אולם בנקודה זו ראוי לעיין בדברי האגרות משה בנושא. ראה שו"ת ח"א סי' כד (שם מדובר על אשת כהן שאמרה לו לאחר הנישואין שנאנסה ע"י ערבי, התשובה מופנת אל מי שלימים היה הרב הראשי הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל) וכך כתב שם:

"והנה יש לע"ד עוד דבר חדש שאני סובר שהוא דבר פשוט, דפירוש שהבעל מאמינה שהמחבר בסימן קט"ו סעיף ו' סובר שחייב להוציאה וכן מסיק הרמ"א בסימן קע"ח סעיף ט' שכתב אבל יש חולקין וסבירא להו דאף בזה"ז נאמן, אינו בסתם אמירה מסברתו שלא היתה משקרת לומר דבר גנאי על עצמה וכדומה מטעמים קלושים כגון שיאמר שידוע שהיא רוצה בו ולא באיש אחר או שיודע שהיא אשה צנועה, דהרי דברים אלו ראו חכמים דמשנה אחרונה שאינם טעמים נכונים ואיך שייך שהוא יאמר שחולק על החכמים דמשנה אחרונה מאיזה מהטעמים קלושים שמחזיק שאומרת אמת דודאי הוא הבל דהם יודעים יותר מכל העולם שיש לחשוד אף להצנועה ואף להמסורה לבעלה ולא היה שום קטטא בינייהו והיו שרויין כל העת בשלום ובאהבה, שאולי משקרת מחמת שנתנה עיניה באחר ואף באשה שקיימה בנפשה כל כבודה בת מלך פנימה ולא היה לה שום מגע ומשא עם אנשים אחרים נמי אמרו שיש לחוש שרוצה לצאת מבעלה ולהנשא לאחר מאיזה טעם, ולכן אמירתו שמאמין לה אינו כלום וצריכין לומר להבעל שמה שאתה אומר שאתה מאמין לה מאחד מהטעמים אמרו חכמים שהוא טעות בידך ומוכרח לבטל דעתו".

כלומר, סתם סברא שלא נראה לבעל שאשתו מתכוון לשקר לו, וגם היא צנועה וחסודה, אוהבת את הבעל והילדים, כל זה אינו מספיק, שהרי חז"ל דיברו גם על כאלה. ובסגנון היה כתוב גם בחלק מהראשונים בסוגיה שלאחר שחז"ל קבעו שאינה נאמנת, הבעל אינו יכול סתם כך לומר שהוא בכל זאת מאמין לה, נגד מה שקבעו חז"ל. וכך גם בשו"ת חת"ס אבה"ע ח"ב סי' ק' כתב שגם אם הדבר קשה, עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דברי חז"ל שאינה נאמנת ומחוייבת היא להמשיך בנישואיה כרגיל.

נקודה נוספת ראוי לציון, שלא ברור עד כמה האיש נאמן לומר שאינו יהודי, שהרי בגירסתו זו שטוען שנולד כאינו יהודי ורק עבר גיור קונסרבטיבי שכמובן אינו שווה כלום, הוא אומר שאינו יהודי, ואם הוחזק כיהודי (ואפילו אם לא הוחזק כך!) אלא שלאחר המקרה אמר לה שאינו יהודי, לא ברור כלל שיהיה נאמן כלפיה. כלומר, ביחס אליו הוא ודאי נאמן שהרי שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, אבל ביחס אליה שבאמירה זו הוא בעצם פוסל אותה לכהונה, לכאורה אינו נאמן. ואם הוא הגיע מאיזה מקום בארץ שרובם כשרים אינו נאמן לפוסלה. (אא"כ אותו אירוע של היחסי אישות היה בביתו, זה יש ספק מחמת דין קבוע). מקרה דומה לזה יש בגמרא ביבמות מו,א אדם שאמר על עצמו שהתגייר בינו לבין עצמו (שאין זה שווה כלום מאחר שלא נעשה לפני שלשה) שאמרו לו: נאמן אתה לפסול עצמך ואינך נאמן לפסול את בניך. לכן גם במקרה זה, הוא יכול להיות נאמן נגד הרוב ביחס לעצמו ואינו נאמן כאשר באמירתו זו הוא פוסל אותה לכהונה.

נכון, שיתכן שאפשר לברר, אבל לא ברור עד כמה לכם כאנשים זרים קל לברר פרטים אלו. ומאחר שממילא אינה נאמנת, ברור שאינך מחוייב לברר פרטים כדי לבדוק אולי בכל זאת הוא גוי.