השתלה אברים מהמת – טומאת מת והנאה מהמת

שאלה:

שלום הרבנים.
האם אדם שהושתל בו איבר של אדם מת נהיה טמא מת?
אם כן, לכאורה גם אין תקנה וכל בית שאליו נכנס מטמא? (שאלה היפותטית כמובן שהרי אומרים שכולם טמאי מת וכו' אבל אם תהיה פרה וכו' מה יהיה).
תודה

תשובה:

שלום רב,

ראשית יש לדעת כי השלתה לוקחים מאדם כשהוא עוד חי, לאחר שהוא מת כבר לא לוקחים ממנו אברים, וזה בדיוק הסוגיה של קביעת רגע המוות, כי רוצים לקחת אברים לפני שהוא מת לגמרי. וגם אם לוקחים אבר של אדם מת ומשתילים אותו בכהן שאז ודאי יש מקום לדון על טומאה – כזית מהמת מטמא, אבל בדרך כלל זה נעשה לצורך פיקוח נפש. אין השתלות אברים שאינם פיקוח נפש. אולם אבל יש איבר שלוקחים ממת ואינו פיקוח נפש והוא השתלת קרנית העין. לצורך אנשים שמתקשים מראיה או עיוורים.

ראה בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' פד) שהקשה כיצד אנו משתמשים בקרנית העין של המת שלא לצורך פיקוח נפש הרי זה הנאה מהמת, ויש איסור ברור להנות מהמת. וביאר שם בפשטות שלאחר שמשתילים אותו באדם חי ברור לגמרי שזה כבר משהו אחר, ואינו של המת וכבר פקע ממנו האיסור. ולפי"ז ברור שכבר פקע ממנו גם טומאת מת. אלא שהקשה ממה שכתבו האחרונים שבדבר שיש בו איסור הנאה אסור לבטל את האיסור מה"ת משום שעצם פעולת ביטול האיסור זה עצמו הנאה וממילא היא אסורה. א"כ כיצד מותר לנו לקחת אברים מגוף המת לצורך השתלה?

וראה שם שהביא מכמה מקורות שרואים שמותר לכלות את האיסור הנאה באופן שלאחר מכן יהיה  מותר ליהנות מהם. כגון מה שכתבו התוס' בפסחים ה,א ד"ה ואומר, שמדאורייתא מותר לשרוף איסור הנאה כדי להשתמש בגחלים (ורק מדרבנן אסור שמא יהנה מהאיסור עצמו). ואם הוא רוצה להינות מהאפר זה מותר גם מדרבנן, ולכתחילה מותר לשרוף כדי ליהנות באופן הזה. כלומר, ניתן לכתחילה לשרוף את האיסור הנאה ולא אומרים שמאחר שאנו עוסקים באיסור הנאה אסור לגרום לבטל אותו משום שזה עצמו נחשב להנאה.

דוגמא נוספת הביא מערלה, שמותר לסחוט פירות של ערלה כדי להשתמש במיץ (אם ערלה לא היה מצוותו בשריפה. כלומר מותר לכתחילה לגרום לאיסור הנאה שינוי באופן שזה ייחשב לדבר אחר ויהיה מותר להשתמש בו. וראה שם שהביא ראיות לכך מעוד סוגיות

לכן למסקנה מגדיר הגרש"ז מה אסור ומה מותר באיסור הנאה: "כיון שכן נראה דשפיר מוכח דדוקא אם הדבר האסור נשאר כמו שהוא אלא שהותר רק מחמת תערובת ומשום טעמא דביטול אז הוא דאמרינן שהביטול עצמו חשיב הנאה. משא"כ בכה"ג שכוונתו ליהנות ממנו לאחר שיסחוט ויהיה היתר גמור, והרי זה דומה לקונה חמץ בפסח כדי לאוכלו לאחר הפסח דעבר רק אלאו דלא יראה ולא על איסורי הנאה והכי נמי בנד"ד".

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל