שהיית הבעל עם היולדת בחדר לידה, ונסיעתו בשבת לביה"ח

שאלה:

שלום רב.
שאלתי מתחלקת לשני חלקים:
א'.
ידוע לי שיש דעות שונות אודות שהותו של הבעל בחדר הלידה בשעת הלידה.
במקרה שלנו, למשל, תומכת הלידה מערבת מאוד את הבעל בתהליך הלידה ובשיתוף פעולה עם היולדת ועזרה ליולדת בדבר נשימות ותנועות גוף וכיו"ב שיש לעשות בשעת הצירים והלידה.
אולם היות ואיני בטוח אודות היתר שהותי לצד היולדת בשעת הלידה, על כן שאלתי היא כיצד למעשה ראוי ונכון לנהוג?
יצוין שאשתי אמרה שהשהות שלי על ידה תקל עליה מאוד, בעיקר מבחינה נפשית.
אמנם מאידך, היא אמרה שאם עליה לבחור במלווה אחד בלבד בשעת הלידה, היא תבחר באימא שלה, ולא בי. (אמנם אי"ז המקרה).

וכעת באנו לחלק השני של השאלה:
והיה אם הלידה תהיה בשבת, האם מותר לי לנסוע לביה"ח בשבת יחד עם היולדת? שכן מדבריה נשמע שהיא הכי מעוניינת שאימה תהיה לידה, ואני נמצא בעדיפות שנייה.
נשמע מדבריה שעל אף שהיא מאוד מעוניינת שאהיה, מכל מקום יתכן שאין זה ברמה של "יתובי דעתא". (לכאורה ברור הוא שאם אימה משום מה לא תוכל לבוא, אזי אם אני לא אבוא יהיה בזה חוסר של יתובי דעתא. השאלה היא רק במקרה שאימה יכולה לבוא. אמנם מאידך היא אמרה שאם אין שום ברירה היא תוכל אפילו ללדת לבד, אלא שלי לא נראה שהיא תהיה רגועה במצב כזה. השאלה היא בעצם מה הגדר של יתובי דעתה).

תשובה:

שלום וברכה

לגבי עצם נוכחות הבעל בחדר לידה, אמנם כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ל שאין להתיר שמא יכשל בנגיעה או הסתכלות במקומות המכוסים, אולם באגרות משה יו"ד ח"ב סי' עה כתב שאינו רואה בכך איסור אלא שיזהר שלא יכשל כמובן.

לגבי נסיעה בשבת, אם אשתך אכן אינה זקוקה לך, ודי לה באמה, סתם בשביל החוויה המשותפת אין לנסוע, אבל אם אמה אינה באה איתה אין כל ספק שעליך להתלוות אליה. אבל אני לא בטוח שכך הם פני הדברים חשוב לה שאמה תהיה אבל גם הנוכחות שלך חשובה לה ומיישבת את דעתה, וכיון שמדובר רק באיסור דרבנן של הנאה ממעשה שבת שנעשה בעיקר בשבילה עדיף כן לנסוע איתה. בחולה שיש בו סכנה לא חושבים יותר מידי ועושים כל מה שנראה באופן סביר שצריך.