לתרומות לחץ כאן

סעודת הברית: הלכות ומנהגים

 

בתורה נאמר (ביחס ללידת יצחק): "ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" (בראשית כא, ח).

בספר המנהג (הלכות מילה) מבואר שהפסוק מסייע למנהג המקובל לקיים סעודת מצווה לרגל ברית מילה. הדבר מבוסס על דברי המדרש (שמובא שם), לפיהם יש לדרוש את המילה "הגמל" בחלוקת המילה לשניים: ה"ג (ביום השמונה) מל". פירוש זה מופיע אף בדברי התוספות (שבת קל, א), ובספר המנהג מציין שהמנהג כבר מופיע בדברי הגמרא (כתובות ח, א).

במאמר הנוכחי נעסוק בהלכות ומנהגים של סעודת מצווה של ברית. מה יסוד המצווה של עריכת סעודת הברית? האם חובה על אחרים להשתתף בה? האם יש לערוך סעודת בשרית דווקא? ולמה יש שנזהרים שלא להזמין אחרים לסעודת הברית? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

סעודת מצווה של ברית

בבית יוסף (יורה דעה רסה, יב) מזכיר את הרעיון הנ"ל, המבסס את מנהג סעודת הברית על הפסוק, בשם האבודרהם. על בסיס מקור זה הוא אף פוסק בשולחן ארוך (שם) כי "נוהגים לעשות סעודה ביום המילה".

בבית יוסף מזכיר מקור נוסף לעניין הסעודה, המופיע בגמרא (שבת קל, א), שם מבואר כי "כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב – עדיין עושין אותה בשמחה". רש"י מבאר ש"שמחת המצווה" ביחס לברית מכוונת לסעודת הברית.

בנוסף, בפרקי דרבי אליעזר (כפי שמבוא בביאור הגר"א ליורה דעה, שם) מוזכר שברית מילה דומה לקרבן מנחה של הילד לפני ה', כפי שנהג אברהם ביצחק. המדרש ממשיך ש"מכאן את למד שכל איש שמגיש בנו למילה, כאילו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח". הוא מסיים: "מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו, כאברהם אבינו, שנ' ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק".

הרמ"א (יורה דעה, שם) מוסיף ש"נהגו לקחת מנין לסעודת מילה, ומקרי סעודת מצוה".

מצוות התורה?

בשערי תשובה (אורח חיים תקנא, לג) מביא משו"ת בית יעקב שמצוות סעודת המילה היא מדרבנן (וכי הסמך המובא מהפסוק אינו אלא אסמכתא בלבד). מכאן שמי שנודר, למטרת תשובה, שלא יאכל מסעודת הברית, נדרו חל.

מנגד, בשו"ת אור נעלם (סימן ט, מובא בשערי תשובה, שם) כתב שאמנם החיוב לאכול בסעודת הברית אינו אלא מדרבנן, אך עצם עריכת הסעודה היא מצוות התורה. החילוק בין אכילה בסעודה לבין הסעודה עצמה הוא דחוק, כפי שמעיר בשערי תשובה, שם.

גם בראשונים מוזכר ה"מנהג" לערוך סעודת ברית, ומבואר אפוא (כפי שמסיק בשערי תשובה) שמדובר במנהג מקובל שמקבל את התוקף של מצוות חכמים.

השתתפות בסעודה

אמנם מדובר במצווה דרבנן, אך יש גם חומרה מיוחדת בעניין הנוכחות בסעודת ברית.

ברמ"א (שם) מוסיף: "וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים. ודווקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, אין צריך לאכול שם".

המקור להלכה זו הוא בדברי הגמרא בפסחים (קיג, ב), שם מבואר (בברייתא) בשם יש אומרים כי "אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה" הוא "מנודה לשמיים". בתוס' גורסים שמדובר ב"סעודת מצווה", ופירשו שהכוונה לסעודת מילה, "דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם" – וכן בסעודת נישואין בתלמיד חכם ובת כהן לכהן.

יש לציין שהרמ"א אינו מזכיר הלכה דומה ביחס להשתתפות בסעודת נישואין, למרות שכן מופיע בגמרא. בלבוש (אורח חיים, מנהגים לד) מזכיר את שניהם: סעודת נישואין, וסעודת ברית.

בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ח"ב, סימן צה) מציע יישוב לדברי הרמ"א, והוא שלעניין סעודת ברית אין מצווה אובייקטיבית ועצמאית להגיע לסעודת המצווה, וחיוב הנוכחות תלוי דווקא בהזמנה של האב להשתתף בסעודה (עי' להלן). כלומר, עיקר המצווה של שמחה (ושל סעדוה) נאמר רק בנוגע לאב ולא לאחרים, שזקוק לאחרים כדי לשמוח בקיום המצווה. מנגד, לאחר שהוזמן על-ידי האב, מי שאינו מגיע לסעודה נחשב כאילו מבזה את המצווה, ולכן יש בכך חיוב.

מנגד, ביחס לסעודת נישואין יש מצווה עצמאית של השתתפות, שכן מצווה לשמח את החתן ואת הכלה בלי קשר להזמנה. מכאן שמי שמגיע לשמחת נישואין רשאי (מעיקר הדין) להסתפר גם בתקופת הספירה – הלכה שלא מצאנו בנוגע למי שמגיע לשמחת ברית. מנגד, העדר הגעה לשמחת נישואין אינה נושאת באותה חומרה כהעדר הגעה לברית מילה, הקשורה למשקל המיוחד של מצוות ברית מילה.

להזמין אחרים לסעודת ברית

בשל פסק הרמ"א, יש פוסקים שכתבו שאין להזמין אחרים לסעודת ברית (אין להשתמש במילה "הזמנה" כאשר מודיעים על הברית), אלא יש להודיע לחברים ובני הקהילה אודות אירוע הברית ("הברית יתקיים ביום פלוני וכו'"). הדבר נעשה כדי שאם המוזמן לא יוכל להגיע לברית, הדבר לא ייחשב כאילו הוא מסרב להגיע, כאשר לפי דברי הרמ"א הדבר כרוך ב"נידוי מן השמיים".

בבאר היטב הישן (יורה דעה רסה, ה) מציין שאין להזמין את מי שידוע מראש שלא יוכל להגיע לברית, ובספר מקום שמואל (הובאו דבריו בפתחי תשובה, שם) מרחיב את העיקרון גם לאנשים באופן כללי.

עם זאת, יש שחלקו בדבר, וכתבו שאין בעיה להזמין אחרים להשתתף בברית, כיון שדברי הרמ"א נאמרו דווקא לעניין אורחים הנוכחים באירוע הברית, אך מסרבים להשתתף בסעודה. בכך הם מראים שהם מבזים את המצווה – מה שאין לומר במי שאינו יכול להגיע כלל.

בשו"ת שואל ונשאל (חלק ז, יורה דעה סימן רט) כתב שמדברי הרמ"א עצמו מבואר שיש להקל בדבר, שכן כתב שמי שאינו משתתף בסעודת הברית נחשב מנודה מן השמיים, ומיד כתב שכאשר יש שם אנשים שאינם מהוגנים אין צורך להשתתף בה – כלומר, מדובר במי שנמצא באירוע של הברית (ורואה מן משתתף בסעודה).

בכף החיים (סופר, צ, סז) כתב שגם כאשר אדם מוזמן לסעודת מצווה, אם אינו יכול להשתתף בשל הצורך להתפלל תפילה בציבור, אין בכך חשש: כיון שהעדר הנוכחות הוא בגלל קיום מצוות תפילה בציבור, אין לראות בו מי שמסרב להשתתף בסעודת המצווה. בנוסף לכך, יש דעות שכאשר יש כבר מניין אנשים בסעודת הברית, אין צורך באורחים נוספים להשתתף, שכן מצוות הסעודה תתקיים אף בלעדיו (עי' אוצר הברית, עמ' קסג).

יש לציין עוד שעבור אנשים מסוים, כאשר בעל הברית לא מזמין אותם בצורה ישירה וברורה, יש חשש להעלבה ולגרימת צער. באופן זה, ברור שעדיף להזמין בהזמנה ברורה, ולא לגרום צער והעלבה.

סעודה בשרית?

במגן אברהם (סימן רמט, ס"ק ו, בשם ר' שלמה רבו של השל"ה הקדוש) כתב שיש לקיים סעודת מצווה של ברית דווקא בבשר. דעה זו, המבוססת על העיקרון ש"אין שמחה אלא בבשר ויין", מובאת אף בסידור ר' יעקב עמדן, וכן כתבו כמה פוסקים (עי' שולחן העזר, ח"ב, עמ' פח, ב; שו"ת חוות יאיר, סימן ע; שו"ת שבת משמעון, בית משתה טו; וכן אחרים).

לפי דעות אלו, אין אדם מקיים סעודת מצווה בסעודה חלבית, ויש שכתבו שכמו כן אין אדם מקיים את המצווה בבשר עוף, אלא בבשל ממש (עי' מור וקציעה, סימן תרצו, שכתב שאין שמחה בבשר עוף, עי' גם בלקט יושר, עמ' קנז, שכתב כן).

מנגד, אחרים חלקו בכך. במחצית השקל (סימן רמט) הביא דעת החמד משה (וכן דעת העולת שבת) שניתן לקיים את המצווה גם בסעודה חלבית, ואין ספק שכיום הרבה סומכים על דעת המקלים כדי לקיים את סעודת המצווה בבשר עוף ולאו דווקא בבשר בקר.

נראה שכיון שלעתים קשה לאורחים לאכול סעודה בשרית מוקדם בבוקר, צבר המנהג לקיים את סעודת המצווה בסעודה חלבית פופולריות בזמן האחרון, ומובא בשל הרב אלישיב זצ"ל שהתיר לעשות כן.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. מאמר מקיף בצורה מפלאה !
    אשמח אם כבודו יוכל להתייחס לנידון, האם מי שנוכח בברית גם כן מחוייב להשתתף בסעודה, כדי שלא יהיה מנודה לשמים. האם יש חובה על בעל הברית להביא לכל הפחות מזונות לכלל המשתתפים בברית עצמה, כדי שלא ינודו לשמים ? מדובר במקרה שעורכים את הברית בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, ורוב הציבור לא מוזמן לסעודה . האם מוטל על אבי הבן חובה או ענין להביא מזונות לכלל המתפללים? תודה רבה !

  2. מי שלא מוזמן ודאי לא חייב להשתתף, מה שייך מנודה לשמים כשלא הוזמן, גם במי שהוזמן יש היתרים מסויימים ראה כאן.
    https://din.org.il/2016/12/21/%d7%97%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%94/
    גם אין חובה להביא מזונות, אבל כמובן זה מנהג יפה ומקובל, עושים שמחה משתפים את החברים בעוגות ושתיה, למה לא…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *