שאלה:
שלום כבוד הרב
אני ספרדי, האם בין ברכה למצווה למשל כמו נטילת ידיים לסעודה כאשר אני שומע אדם מברך הם אני יכול לומר אמן לפני הניגוב?
האם אדם ששכח לברך לפני הנטילה וניגב -האם צריך לברך אח"כ?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
בדרך כלל בין ברכה למצוה אסור לענות אמן, כגון בין ברכת לולב לנטילה או שופר מצה וכדומה, ספציפית לגבי נטילת ידים כיון שהברכה היתה על הנטילה והיא כבר נעשתה, והאיסור להפסיק הוא רק כדי שלא להסיח דעת מנקיות הידים עד האכילה, מותר לענות אמן.
לאחר שכבר ניגב למנהג הספרדים אכן הפסיד את הברכה, אם ירצה יוכל לגעת במקומות שיש זיעה בגוף וליטול שנית עם ברכה, אולם לדעת הרמ”א בסו”ס קנח ניתן לברך בדיעבד אף לאחר הניגוב, וראה משנה ברורה שם, שאף שהט”ז חולק הסכימו האחרונים עם דברי הרמ”א.
בילקוט יוסף כתוב
מי שנטל ידיו כדת לסעודה, ולא בירך עליהם קודם הניגוב, לא יברך אחר הניגוב. ולדעת הרמב"ם ורוב הראשונים ומרן השלחן ערוך והאחרונים, מה שהצריכו לברך קודם קיום המצוה ולא לאחריה, הוא לעיכובא, ואם מברך לאחר עשיית המצוה, היא ברכה לבטלה. ואפילו אם נזכר תוך כדי דיבור שלא בירך על הנטילה, לא יברך אחר הניגוב. [הליכות עולם חלק א' עמוד שיח]. וגם לא יחכך בראשו או יגע במקומות המכוסים שבגופו, כדי שיתחייב נטילה אחרת, שאין לעשות כן על פי ההלכה, מחשש שגורם לברכה שאינה צריכה. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ"ז וברכות סימן קנח הערה י', עמוד כא].
אין להפסיק בדיבור בין הנטילה לניגוב. ומכל מקום אם הפסיק בדיבור קודם הניגוב, קודם שיברך, אינו צריך לחזור וליטול ידיו, אלא יברך וינגב. [וגם לא ינגב ידיו ויחזור ויטמאם כדי ליטול שנית בברכה, וכמבואר]. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות, סי' קנח הערה יא. עמוד כג].
ומכל מקום לדברים שבקדושה מותר לענות. אבל בין הברכה לניגוב לא יענה גם לדברים שבקדושה. ובשעת הניגוב יזהר שלא יפסיק כלל.
הן הן הדברים.
אבל הרב אמר שאם ירצה יכול ללכלך את ידו ליטול ולברך. פה כתוב לא ככה.
עכשיו הבנתי כוונתך, אכן.
לענות אמן על נטילת ידים של השני אחר שנטלתי וברכתי, או על המוציא של השני , לפני שאני ברכתי המוציא על לחמי, מותר?
מותר. אבל כמובן לא לאחר שבירכת המוציא.
השאר תגובה