שאלה:
בס"ד
שלום הרב,
אשמח אם הר יכול לתת לכל שאלה את מקור התשובה.
האם יש בדברים הבאים בל תשחית ומדוע.
1) כלים חד פעמיים שנזרקים לפח
2) קריעת כנף שאול על ידי דוד?
3) שפיכת היין בהבדלה?
4) זריקת אוכל שהוא נגוע בתולעים ויש טירחא לבדוק אותו
5) שבירת צלחת באירוסין ושבירת כוס בנישואין
תשובה:
שלום וברכה
בעצם הכלל בכל הנ"ל הוא אחד: כשהדבר נעשה לצורך האדם ולא בדרך השחתה, אין בזה משום בל תשחית. ולכן כלים חד פעמיים, הם מיועדים לכך מעצם טבעם, נעשים בזול והמטרה היא כדי לחסוך זמן וטירחה רבה של רחיצתם, ממילא אין בכך כל בעיה. וכן הורה הגרי"ש אלישיב לגבי בעלי אולמות שנשאר להם אוכל לאחר השמחה ואין מה לעשות עם זה, ולחפש ארגוני צדקה שמוכנים לקחת את זה, כרוך בטירחה וזמן יקר של אריזה ושינוע וכו', ולכן מותר לזרוק ואין בזה משום בל תשחית.
מקורות:
ראה שו”ע הרב שמירת הגוף והנפש סעי’ טו שהיו אמוראים ששברו כיסאות וכדומה לצורך הסקה כשלא היה להם משהו אחר והיה קר מאוד, כלומר, כאשר הצורך שלך גדול מבחינתך משווי הכלי – מותר. וע”ע מגן אברהם סי’ תקא ס”ק יג ומשנה ברורה שם ס”ק כח. כמו כן ידוע המחלוקת בענין זה לגבי הטלת אימה על ידי שבירת כלי, ובכלי פשוט מאוד לכל הדעות מותר לשבור, ראה שדי חמד ח”א עמ’ 438. וראה משנה ברורה סי’ תקס ס”ק ט לענין שבירת כוס בחופה. וע"ע פסקי תשובות ח"ב עמ' תצד.
מה עם השחתת הסביבה עם "הפצצת" המרחב עם כלי הפלסטיק והמציאות כיום שהדבר גורם לזיהום עצום ואפילו הדגים בים כבר מלאים בפסולת פלסטיק שזה נכנס לנו למחזור הדם ויש איי פלסטיק באוקיינוס של 4 פעמים מדינת ישראל, האם זה לא המקום לחשוב על חישוב מסלול מחדש בנוגע לבל תשחית על האדם עצמו שמתעלם מסביבתו?
בכל נושא יש להבדיל בין חיוב הלכתי לבין התנהגות סביבתית וחברתית נאותה. במסגרת ההלכתית לא ניתן לאסור על אדם להשתמש בכלים חד פעמיים, זה לא נכנס לכללי הדין המחייבים. אבל לא הכל מתחיל ונגמר בהלכה, יש בהחלט מקום גם להתנהגות סביבתית, ובענין זה כל אחד עושה ופועל באופן שהוא מרגיש ומאמין, ולכל אדם יש סדרי עדיפויות וגם אפשרויות שונות, לא דומה בית של זוג עם ילד לבית עם עשרה ילדים שכל היום רק רוחצים כלים ומתעייפים וכו', ואין פינה להניח שם מדיח, וגם יש גבול כמה כלים יכולים להסתובב בבית ועוד. לכן, כל זמן שזו לא "הלכה", כל אחד עושה לפי מצבו אמונתו הבנתו ויכולתו.
השאר תגובה