לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

אדם שנקבר בבזיון בחו"ל – להעלותו לקבורה בארץ ישראל

שאלה:

שלום כבוד הרב, לפני שבוע יהודי בשם יעקב ז״ל נסע אל בנו המתגורר בצרפת. בלילה יעקב ז״ל לן אצל גרושתו (אם בנו) בלילה, יעקב לא הרגיש טוב ונפטר בבית גרושתו. לטענתה, יעקב קרא לה מהקומה העליונה בה לן, אך היא לא שמעה אותו.. ומאוחר יותר נקבע שנפטר מקוצר נשימה. גרושתו ובנו קברו אותו בקבר של אמא של גרושתו בצרפת (טמנו אותו מעליה) והוסיפו את שמו לצד שם הסבתא על המצבה הקיימת שלה. ידוע לי שיעקב ז״ל הביע בחייו את רצונו להקבר בישראל לצד קבר אמו. הדבר מטריד מאוד את דעתי ואינו נותן לי מנוח!!! האם וכיצד ניתן להעלות את יעקב ז״ל לקבורה הלכתית ומכובדת בישראל? אודה מאוד לתשובתך וב״ה בשורות טובות.

תשובה:

שלום וברכה

נראה שבאופן זה שהקבר אינו מתאים לו כלל, להקבר יחד עם אשה זרה ובארץ נכריה כשרצונו להקבר בארץ ישראל, מותר להעבירו לקבורה בארץ ישראל, אלא שיש להתייעץ עם הרבנות המקומית כיצד לבצע זאת, כיון שיש כאן הרבה שאלות חוקיות ותברואתיות, ויתכן מאוד שזה יתאפשר רק לאחר שנה מהפטירה.

בשורות טובות.

מקורות:

אחת ההלכות הבסיסיות הקשורות לניוול המת היא עניין “חיטוטי קברים”. הוצאת המת מקברו, גם לצורך קבורה במקום אחר, הוא אפוא איסור חמור. כן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה שסג, א): “אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואצ”ל ממכובד לבזוי”.

בבאר היטב (יו”ד סימן שסג, סעיף א) כתב שמטעם זה (“מפני שקשה למתים”) שנפסק (שם) ש”אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד ואין צריך לומר ממכובד לבזוי”. בשו”ת אגרות משה (יו”ד ח”ג, סימן קסג) מחה אף נגד פינוי המת (מאוהיו לניו יורק) לצורך קירוב הקבר למקום מושבם של קרוביו, בכדי שיוכלו הקרובים לבקר את הקבר ולהתפלל שם (פוסקים אחרים הקלו יותר בכך; ראו שו”ת שרידי אש, ח”ב סימן ק, באריכות).

יש לציין כי לדעת שו”ת נודע ביהודה (מהדו”ק, יו”ד סימן פט) לא שייך העניין של “בלבול המת” (שהוזכר בט”ז וש”ך, יורה דעה, שם) כאשר מדובר בעצמות שלא נותר בהם בשר, וכתב ב’גשר החיים’ (אות א ס”ק י) שלדעתו הוא הדין שאין בעצמות בלבד איסור של ניוול המת. אולם, בשו”ת ציץ אליעזר העיר שלא החליט ה’נודע ביהודה’ את הדבר להיתר, ורק התיר במקום הדחק וחשש ביזיון, והוסיף שכבר חלקו על כך רבים.

גם בספר גשר החיים (פרק כו, אות א) כתב שאף בעצמות יש איסור של “ביזיון המת”, והביא מדברי הירושלמי (מו”ק פרק ב, הלכה ד) ש”אין מפנים המת והעצמות”.

היתר פינוי המת

בשולחן ערוך נמנו כמה מצבים בהם מותר לפנות את המתים (על-פי דברי הגמרא סנהדרין מז, ב):

  • על-מנת לקברו “בתוך שלו”, כלומר, לפנותו לקברי אבותיו. בשולחן ערוך ביאר: “אפילו ממכובד לבזוי, מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו”.
  • על-מנת לקברו בארץ ישראל. באגרות משה (יו”ד ח”ג, סימן קנג) כתב שההחלטה להעלות את הקבר לארץ ישראל תלויה בדעה ילדי המת, ואין לקהילה זכות להחליט על כך.
  • אם נקבר על מנת לפנותו.
  • אם אינו משתמר בקבר זה, ויש חשש שמא יוציאוהו גויים, או שייגרם נזק לקבר.
  • “קבר הנמצא” כלומר, קבר בשדה שאינו שלו ובקרקע גזולה. במקרה זה כתב השולחן ערוך שמצווה לפנותו.

הטעם בהיתרים אלו הוא שהפינוי הוא לטובת המת, ולכן אין חשש מפני “חרדת הדין”, מפני ניוול, או מפני ביזיון, אלא נוח הוא למת להתפנות ממקומו. בהיתר של קבורה על-מנת לפנותו יש לומר שלא נקבע מקום הקבר, ולכן לא שייכים כל החששות הנ”ל. סיבה נוספת להתיר פינוי המת היא לצורך הגנה על קברים אחרים, במקום שהקבר גורם להם נזק (ארץ חיים, סימן שסד).

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. תודה והערכה רבה על המענה המהיר והמנומק כהלכה.
    ב״ה אפנה לרבנות המקומית ואשתדל ככל יכולתי למלא את בקשתו של יעקב המנוח לקבורה מכבדת ומכובדת בישראל (בסמוך לאמו עליה השלום).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל