שאלה:
כבוד הרב שלום.
אני סובלת מהפרעות אכילה תקופה ארוכה מאוד.
בשבוע האחרון התחלתי טיפול יומי ביחידה המתמחה בתחום בבית החולים.
כיוון שכיפור מתקרב אשמח לדעת מה לעשות היות ו..
1. הצוות, על אף שאני במשקל תקין לא מסכים כלל וכלל שאצום אחרת איני ממשיכה שם. טענתם כי
-התרופה שלי היא האוכל וצום עלול לעורר השלכות בהמשך שהורסות את תהליך ההחלמה ו
-כדי להכניס לעצמי מודעות שיש לי בעיה על אף שאני במשקל תקין ולכן לא לצום מחזק את זה ועוזר להמשיך לטפל.
2. הם מתנגדים גם לשיעורים שצריך לאכול היות וההפרעה עצמה גם ככה הינה עיסוק מתמיד 24/7 במדידות של אוכל וחישובי כמויות וקלוריות של אוכל ואכילת התפריט כמו שהוא מרגיעה ונותנת תחושה של ביטחון ויציבות ואכילה בשיעורים ובעיקר המדידות של המזון וחוסר המגוון עלולות להזיק ולהחזיר את ההתעסקות ההרסנית הזאת.
הם העלו אופציה פחות מועדפת עליהם – לשתות אינשור (מזון רפואי נוזלי) כל כמה זמן לפי כללי ההלכה ששם אין מדידות של אוכל למעט מדידה בכוס. זה רק נוזל שיש בו את כל הרכיבים התזונתיים אבל הוא מתוק.
אשמח לדעת כיצד לנהוג כי צר לי מאוד שאיני יכולה לצום אך מצד שני לאכול את התפריט התזונתי שניתן לי באופן רגיל כאשר חולים שיש בהם סכנה כן אוכלים עם שיעורים מקשה עלי מאוד.
מקווה שהסברתי את עצמי
תודה !
תשובה:
שלום רב
רצוי לשאול פסיכיאטר שומר מצוות, ואם הוא מסכים שאסור לצום, חייבים לשמוע בקול הרופא, ולא לצום בשום אופן! אם לא מוצאים פסיכיאטר דתי יש לסמוך על הוראות הרופא המטפל ולא לצום בשום אופן! אנורקסיה זה פיקוח נפש וסכנת חיים. אכילה לשיעורים לכאורה היא חסרת טעם במקרה שלך.
רפואה שלמה.
