שאלה:
קטן שגנב ממון ולא שייך לדעת מהיכן הקטן לקחו. מה דין הממון. האם הוא כגנב רגיל שאין לו דין קונה ביאוש כי באיסורא אתי ואם כן מה צריכים לעשות אם הממון לידי או לא והממון דינו הפקר.
וכן אם יש צד ספק שלקחו מההורים האם היא שייכת להם
תשובה:
שלום וברכה,
קטן שגזל והגזלה בעין חייבים להחזירה, ואין נקנה אף לאחר יאוש. ואם ישאל השואל הרי אין הקטן מצווה במצוות ולא שייך בו את ההלכה של 'באיסוריה אתי לידיה'. התשובה שלמרות שאין אצלו איסור, אלא חיוב המשפטי קובע שחייבים להחזיר, ויש איסור בהחזקת החפץ, למרות שהוא עצמו אינו מצווה באיסור. ולכן אין הממון הפקר.
אם יש ספק להורים האם החפץ גזול או שייך להם, אינם חייבים להוציא את החפץ מתחת ידם, ומותר להם לקחת את הממון לעצמם, כדין כל המוציא מחברו עליו הראיה.
בהצלחה.
מקורות:
גזילת קטן – שו"ע חומ סימן שמט סעיף ג.
וראה בשערי יושר תחילת שער ה שביאר שאצל קטן למרות שאין איסור, חייבים להוציא את הגזל מתחת ידו, כיון שמשפטי הממון הם קובעים את האיסור, והיות ומשפטי הממון מחייבים את ההשבה, הרי שמוטל להשיב גם אם אין מצווה באיסור.
ספק אם שלו או לא אינו חייב בהשבה – כמובא במסכת בכורות (יח, ב) הפקיד טלה אצל בעה"ב ומת ולבעה"ב היה טלה משלו ואין יודעים של מי מת הממע"ה, ויכול בעה"ב לומר למפקיד שלך מת. דין זה הובא בשו"ע (יו"ד שיז ס"ב). ובתרומת הדשן (סימן שיד) למד מכאן ששליח שניתן לו ממון מסוים והתערב בממון של השליח ונאבד חלק מהממון שיכול לומר למשלח שלך אבד. והובא ברמ"א (חו"מ רצב ס"י).
לא השבתם מה צריכים לעשות עם הממון כשאין יודעים של מי הם
אם בטוח שהחפץ אינו שייך לכם, צריך לשמור את החפץ. אך אפשר לפדות אותו בדמים, דהיינו לשום את ערכו, ולכתוב בפנקס את השווי של הגנבה, וכשיבוא אליהו תחזירו את המעות לבעלים. ואחרי שתכתבו את ערכו בפנקס תוכלו לעשות בחפץ כרצונכם.
אם יש צד שהחפץ שלכם, אתם יכולים לקחתו עבורכם, ואין עליכם חובת השבה.
השאר תגובה