שאלה:
1- לפי דעת הפוסקים שהתחייבות בקנין (בלשון אני מתחייב) למכור דבר למישהו – חלה ההתחייבות, (וכמדומני שכן נפסק להלכה), מה הדין בקונה שהזמין דבר מהמוכר, והוא לא שילם על זה כלום, וסיכמו שהתשלום יהיה בזמן האספקה, והתחייב המוכר (בקנין המועיל) לספק לו את המוצר בזמן מסוים, ואיחר את מועד האספקה האם מותר למוכר לשלם לקונה תוספת או הנחה במחיר, כאשר הוא מפרש באופן ברור ומפורש שהפיצוי הוא בגלל האיחור בקיום ההתחייבות בזמן האספקה, והאם מותר לו אף להוסיף לו לפי יחס של מספר ימי האיחור, כך וכך ליום (קנס המתרבה), והאם יכול להתחייב על זה מראש שאם לא יספק את המוצר בזמן הוא יפצה את המוכר על איחור הזמן לפי מספר הימים שמאחר, או שיש בזה איסור (או הערמת) ריבית.
2- אם אומרים שאף שחלה ההתחייבות אין בזה איסור ריבית כיון שאינו דומה להלואה כיון שלא קדם להתחייבות כל הקדמת מעות כלל, למה זה שונה מהתחייבות של נדוניה שנקבע לו זמן, שאסור להוסיף על הנדוניא כאשר מאחר זמן הנתינה, הרי גם שם אין כל הלואה מקודם שמחייב, אלא התחייבות גרידא מצד הנותן?
אבקש מהרב המשיב לכלול עם התשובה מקורות ונימוקים ככל שאפשר.
תודה
תשובה:
שלום וברכה,
בהלכה של התחייבות נדוניית חתנים מבואר שאם התחייב ואחר שאיחר בתשלום מוסיף עבור האיחור – אסור, שנחשב אגר נטר. אבל אם מתחילה בזמן שהתחייב אמר שבזמן כו"כ יתן כו"כ ואם לא יאחר יתן בזמן כזה תוספת כו"כ וכן הלאה – מותר, שאין כאן אגר נטר, אלא התחייבויות שונות. וכן הדין אם
סיכם עם מוכר להספקת סחורה, אם אחר ההתחייבות איחר את ההספקה, ומעוניין להוסיף עבור האיחור, אם הוא קנס המתרבה אסור. אבל אם מראש בזמן ההתחייבות קבעו שיוסיף אם יאחר – מותר.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע יו"ד סימן קעו סעיף ו ובנו"כ שם.
