צחצוח שיניים בחומץ בתשעה באב / יום כיפור

. עיקר הצום איסור הנאת גרונו

לעומתם רבו הפוסקים הסבורים שביום הכיפורים האיסור הוא כבכל יתר האיסורים רק בהנאת גרונו, וכשאוכל אוכל שאינו ראוי לאכילה אינו עובר על איסור מהתורה. עיין אנציקלופדיה תלמודית (ערך יום הכיפורים הע' 675) שמנו את הפוסקים הבאים: הב"ח בסי' תרי"ב, הפרמ"ג שם א"א ס"ק ג', השאג"א סי' ע"ד, חסד לאברהם תנינא או"ח סי' ס"ו, המנחת אלעזר ח"ד סי' י"ז, והמשנ"ב סי' תרי"ב ס"ק ט"ו. ויש להוסיף את רבנו מנוח שהבאנו לעיל. ועיין אגלי טל טוחן ס"ק ס"ב אות ב' שלדעתו אינו חייב ביום הכיפורים אלא על הנאת גרונו והנאת מעיו יחד. אך הנאת מעיו לחוד משמע שפטור. ועיין חלקת יואב יו"ד סי' ט'. (וצ"ע בדבריהם של האגלי טל והחלקת יואב האם פטור רק מכרת' אולם עובר על מצוות עינוי מהתורה, או שפטור לגמרי).

נמצא איפוא שהשאלה העקרונית, מה כוונת התורה ביום הכיפורים, השביתה או העינוי, שנויה במחלוקת הפוסקים/ וכנראה רוב הדיעות נוטות לסברה שהתורה לא התכוונה לעינוי אלא לשביתה וממילא השותה מים הרעים אינו עובר על איסור מהתורה. ולדעת הטור בסי' תרי"ב בשם הראבי"ה מותר לכתחילה לאכול מאכל שאינו ראוי ביום הכיפורים וה"ה משקה שאינו ראוי לשתיה. ועיין שאג"א סי' ע"ד שתמה על הטור שסותר את עצמו ממה שפסק בסי' תמ"ב בשם אביו הרא"ש שאסור לכתחילה לאכול מאכל שאינו ראוי לאכילה. ומסתבר לומר כהב"ח שלא התיר הראבי"ה אלא לחולה ללחלח את גרונו ולפלוט. אך אם אכל ושתה כדי לבטל ממנו הרעב והצמא אסור. והנלענ"ד לפרש את דבריו עפ"י מש"כ הרא"ש בפסחים פ"ב סי' א' שחמץ שחרכו לפני זמנו אסור לאכול בפסח, אע"פ שאינו ראוי לאכילה, משום שכשאוכלו אחשביה. ומסתבר לומר שאחשביה מועיל רק כשרוצה לאוכלו בתורת אוכל. ואע"פ שאין אוכל זה ראוי לאכילה. כיון שהוא מחשיבו לאוכל, בשבילו הדבר נחשב כאילו ראוי לאכילה. אך כאשר אינו מחשיב את המאכל הפגום לאוכל, אלא אוכלו לשם רפואה בלבד, ורפואתו מוכיחה עליו, אין כאן אחשביה ומותר. (ועיין מש"כ באהלי תורה ח"א סי' כ"א).

למאמר השלם עיין שם:

https://www.toraland.org.il/קטלוג-ספרי-הרב/באהלה-של-תורה-ב/סימן-פ-שתיה-לחולה-ביום-הכיפורים/

לתגובתך אודה