שאלה:
לרבנים שלום
האם איסור הוצאת זרע לבטלה הוא מדאוריתא או מדרבנן? האם העובר על איסור זה חייב מלקות (האם יש חשיבות לדאוריתא או דרבנן עבור המלקות)?
השאלה מתייחסת לאדם שעבר את העבירה לבדו ולא עם אשה
תשובה:
שלום רב,
ראה שו"ת אגרות משה (אבה"ע ג' סי' יד) שכתב באמצע תשובתו: "ומש"כ כתר"ה זה לדעת כי איסור הוצאת זרע אינו משס"ה לאוין, כנראה מלשון זה שסובר כתר"ה שהוא רק מדרבנן, במחילה מכתר"ה שהוא טעות וח"ו לומר כן כי הוצאת זרע לבטלה הוא מדאורייתא וגם חייב מיתה בידי שמים כדאמר ר' יוחנן בנדה דף י"ג והוא איסור חמור מאד עד שאיתא בש"ע שעון זה חמור מכל עבירות שבתורה וכו' מ"מ על איסור דרבנן לא היה שייך לומר לשון זה, והרי כל איסור ההרהור מקרא דונשמרת מכל דבר רע שדריש ר' פנחס בן יאיר בכתובות דף מ"ו הוא כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה והיא דרשא גמורה ולא אסמכתא כדכתבו התוס' בע"ז דף כ', וא"כ כ"ש הוצאת הזרע שהוא בכלל לאו הזה. ומה שלא נמנה ממנין הלאוין אינו משום שאינו מדאורייתא דהרבה איסורים דאורייתא לא נמנו, ואולי משום שנאמר בזה עונש מיתה ולא אזהרה והלאו דונשמרת נאמר במחנה לכפילת איסור לא רק על הרהור אלא על עוד ענינים לא רצה הרמב"ם למנות בלאו מיוחד עיין בסה"מ במנין הל"ת שהוסיף הרמב"ן מצוה י"א". אמנם יש שכתבו שאיסור זה הוא מדרבנן.
ראוי להוסיף, כי לדעת האגרות משה בסיטואציה הזו שהוא עושה זאת עם עצמו, יש איסור נוסף שאינו קשור כלל לאיסור הוצאת זרע לבטלה. והוא איסור לא תנאף עפ"י האמור בנדה יג שם, ואיסור זה חמור יותר והוא בכלל הלאו של "לא תנאף" כמבואר שם. ראה שו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' סח, ע, עא, ח"ב סי' טז, יח, וח"ג סי' יד). ובמקרה כזה לא התיר האגרות משה גם כשהוא מוציא לצורך (לדוגמה: לצורך הפריה שהוא גם צורך פריה ורביה) ואין טעם להרחיב בזה כאן.
