שאלה:
קהילה בחו"ל שיש להם בית דין קבוע, ואם באים להתדיין מבני קהילה אחרת (כגון ספרדים ואשכנזים), גובים מהם דמי הדין תורה. ופעמים בא אחד מקהילה אחרת והשני אינו מקהילה אחרת, האם מותר להם לגבות מבני קהילה זו. (אני שואל ברשות הדיינים).
עי' שו"ע סי' ז סעיף יב.
ויל"ע, דכיון דבני הקהילה משלמים קצוב לקהילתם דמים כמין מיסים, אולי לבני הקהילה ניתן לומר שהד"ת כלול בשירותים שחייבים להם, משא"כ לבני קהילה אחרת שצריכים לשלם, וא"כ חשיב כאילו שניהם שילמו. (וזה דוחק לענ"ד, דכמה מבני הקהילה לא באים לד"ת במשך כל חייהם, ז"א שודאי הקהילה מקבלת טובה מזה שזה משלם, וא"כ הב"ד יש מקום לחושבם לנוגעים בדבר).
תשובה:
שלום וברכה,
שאלתך לא קשורה לסימן ז סעיף יב, שם מובא שדיין לא ידון על דברים שיש לו חלק בהם. שאלתך שייכת לסימן ט לגבי איסור קבלת שוחד ואיסור נטילת שכר לדון. ומבואר שאם לוקח משניהם בשווה ולא אומרים להם הבעלי דינים תדונו אותנו יפה, והשכר הוא שכר בטלה מותר. וראה בפת"ש שהביא תשובות הפוסקים טעם שנהגו במשך הדורות לקחת שכר בטלה. ומותר לבן הקהילה שנותן בלא"ה שכר לדון עם אחר שאינו בן הקהילה, למרות שאותו אחר משלם שכר לב"ד, ואין בזה משום איסור שוחד, או שכר לדון, שנחשב שכר להעמיד בתי דינים. ואם התשלום מגיע ליד מזכיר ביה"ד ולא לדיין, עדיף טפי.
בהצלחה.
