שאלה:
שלום להרב,
שאלה: נשאל שאלה ע"י תלמיד אחד שחבירו עיול לו, כיון שגר אצלו במרתף שלו כמה חודשים (ואולי אפילו שנה שלמה) בלי לשלם לו, ולקח הרבה השתדלות והפצרה כדי לצאת מביתו ולא שילם לו כלום.
וזה התלמיד הבין שלא ישלם לו השוכר שלו, ורוצה למחול לו את הכל.
ושאל האם צריך למחול בפניו או דיי בינו לבין עצמו?
פשוט שלא צריך עדים ודיי בינו ולביו השוכר, אולם אם לבד למחול אותו לבין עצמו לכאורה נראה שנחשב מחילה מ"מ אם מטעם שמחילה סוג של זכיה וזכים לאדם שלא בפניו צריך לפחות עדים שידעו הדבר ויהיה קול על זה. ולא בריר לי אם מספיק למחול אותו בינו לבין עצמו, כלפי בין דין של מעלה יועיל אולם בדיני אדם לא ברור.
אשמח לקבל ברור על זה.
ברכה והצלחה
תשובה:
שלום וברכה,
להלכה נפסק שמחילה לא צריך קניין. בשונה מזכייה שאדם המזכה לחברו דבר מה לא מועיל מחילה אלא צריך שיקנה לו בקניין. ולכן מחילה בינו לבין עצמו מועילה – שאם הוציא מחילה מפיו שוב אינו יכול המוחל לחזור, והחוב נמחק הן מדיני אדם הן מדיני שמים.
אם מחל בלב שלא בדיבור, וחוזר בו מהמחילה, דעת המהרש"ל שחלה המחילה ואינו יוכל לחזור בו. והקצות והנתיבות חולקים, ודעתם שאין מחילה בלב, ומחשבה לא יכולה לפעול שום חלות, ולכן ויכול לחזור בו ממחשבתו שחשב למחול.
מקורות:
מחילה אינה צריכה קניין – שו"ע חו"מ סימן יב סעיף ח.
מחילה בלב – מהרי"ט חו"מ סימן מה. קצות ונתיבות סימן יב. ודלא במהרש"ל (בביאורו לסמ"ג עשין מח.
