שאלה:
האם אישה שנאנסה על ידי ספק גוי(טוען שהוא יהודי) אבל שם לא יהודי. האם מותר לה להתחתן עם כהן?
תשובה:
שלום רב,
אם המקרה אירע בחו"ל האישה אסורה לכהונה. אנו מניחים על פי רוב שהוא גוי, כל עוד שלא נדע אחרת. והאיש עצמו אינו נאמן לומר על עצמו שהוא יהודי כאשר אין כל סימוכין לדבריו. וראה במקורות. אולם כדאי לברר האם אכן האונס היה גמור – ברמה שאוסרת את האישה.
מקורות:
הכלל הוא, שאישה שנבעלה ולא יודעים אם האדם שנבעלה לו כשר או פסול, למרות שהיא אומרת שהוא כשר, ויש לה חזקת כשרות לכהונה, אין סומכים על כך. זאת משום ש"מעלה עשו ביוחסין", כלומר, חכמים החמירו לענין כשרות לכהונה שלא לסמוך על החזקה בלבד, והצריכו גם שיהיו "תרי רובי" כשרים [כלומר, הכרעה של רוב כשרים משני צדדים. כגון שנבעלה במקום שרוב העוברים בו כשרים, וגם רוב אנשי העיר שממנה באו האנשים העוברים שם, כשרים אף הם] (כתובות יג.-יד.; שו"ע אבה"ע סי' ו סי"ז). לפי זה, אין להתיר נערה זו אפילו שיש לה חזקת כשרות לכהונה, משום שהרוב מורה שאותו אדם היה גוי ולא יהודי, ובודאי אין כאן "תרי רובי".
אמנם היה מקום לומר שלא ינהג במקרה זה הכלל ש"מעלה עשו ביוחסין". שהרי בגמרא בכתובות (ט,א) אמרו, שכאשר יש ספק על אשת כהן אם היא נבעלה תחת בעלה או נבעלה קודם שהיתה תחתיו [כגון שהבעל אומר פתח פתוח מצאתי], אוסרים אותה לבעלה. התוס' הקשו (ד"ה לא), מדוע לא נעמיד אותה על חזקת כשרותה לכהונה [ועיי"ש מה שתירצו]. והקשה הרעק"א, היאך נעמיד אותה על חזקתה, והלא "מעלה עשו ביוחסין" שלא לסמוך על החזקה. ותירץ, שהואיל וכל האיסור על בעלה הוא מחמת שאמר פתח פתוח מצאתי, ואין כאן איסור מחמת עדות, אלא רק מחמת "שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא", על כן אין בזה "מעלה עשו ביוחסין". לפי יסוד זה, יש לומר שגם כאן, הואיל וכל העדות על האיסור ידועה לנו רק מפיה, והאיסור בזה הוא רק מצד "שויא אנפשה", אם כן במקרה זה אין "מעלה עשו ביוחסין", ולכן אין להחמיר עליה, וניתן לסמוך על חזקת כשרותה. אבל נקודה זו אינה פשוטה לחלוטין, וזה תלוי גם האם האישה היא שומרת מצוות או לא.
אולם גם כאשר אין "מעלת יוחסין" עדיין כאשר אדם פרש ואנס אישה אנו תולים שהוא פרש מהרוב, ובחו"ל כמובן הרוב הם גויים – פוסלים. וזה מעיקר הדין. כלומר, כאשר יש ספק אנו מכריעים על פי רוב שהוא אינו יהודי, וממילא אישה זו פסולה. ולמרות שהנידון הוא על אישה זו האם היא כשרה לכהונה או לא, ועל ספק הזה יש לה חזקת כשרות. מ"מ הרי הכלל הוא שרוב עדיף על חזקה. ויתרה מזו, מאחר שהספק הוא לא מי אנס אותה – יהודי או גוי, אלא ידוע בבירור מיהו האנס, אלא שהספק הוא האם הוא יהודי או גוי, יש להכריע את שורש הספק – האם הוא יהודי או גוי, ולא ניתן להשתמש בחזקה של האישה להכרעה על שורש הספק.
העובדה שהאיש אומר שהוא יהודי אינו מספיק בנד"ד שהרי הוא טוען נגד הרוב, וכל עוד שלא נדע שהוא יהודי אינו נאמן לטעון כנגד הרוב. ואינו שייך לסוגיה שדנו בה התוס' ביבמות (מז.): "דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות – ישראל הם". ומכיון שכך, אף אילו היה בא אותו אדם לפנינו ומעיד על עצמו שהוא יהודי – היינו מאמינים לו. וא"כ יש להאמינו גם במה שאמר לפי תומו שהוא יהודי. שהרי כבר כתבו האחרונים שהכוונה היא רק כאשר האדם בא בחזקת יהדות הוא נאמן, אבל אם הוא נוהג ומתנהג כגוי לכל דבר, ברור שאין סיבה להאמין לו. ואין כאן המקום להרחיב בסוגיה זו.
