שאלה:
ב"ה
שלום וברכה
כל פעם שקיימתי מצווה ניחום אבלים, ראיתי שכל אחד מתנהג אחרת:
אחדים ישנו בשעות היום, היו כאלה שכתבו מודעה מיוחדת מודפסת כנראה על מין טופס סטנדרטי ובו כתוב שעות שבעה.
מה ההלכה המדויקת לגבי שיבת שבעה כפשוטה במובן פיזי? האם אפשר להגדיר זמן של שעות לביקור אבלים, וכמה שעות?
האם יש הגדרה מה הגובה המירבי שאפשר לשבת? וכן האם כתוב על מה מותר לשבת?
תשובה:
שלום וברכה
חשוב להבין. חובת השבעה אינה קשורה בכלל לנושא של הניחום, אין ביהדות חובה לפתוח סוכת אבלים… יש את דיני האבלות שמחמתם האבל אינו יושב על כסר גבוה יותר משלושה טפחים, לא מחליף לבגד מכובס, לובש את הבגד הקרוע ואינו נועל נעלי עור ועוד ועוד. מלבד זאת אנשים שבאים לנחמו מברכים אותו המקום ינחם וכו' או מן השמים תנוחמו, אבל אין לו חובה לקבל אנשים, הוא יכול לשבת כל השבעה לבד בביתו בלי שאנשים יבואו וזה גם בסדר. זה ענין יותר חברתי מהלכתי. לכן כל אחד קובע את השעות איך שנוח לו. המנחמים מקיימים מצות ניחום אבלים! אבל הוא אין לו חובה להזמין אותם.
בקובץ צפונות התפרסם מכתבו של הגר"ח מבריסק שבו חידש שיש מצוה על האבלים להתנחם.
ובקובץ מסורה ביאר הגרי"ד את חידושו, שמצוה זו היא חלק "מניהוגי האבלות", שהאבל מצווה בהם. ומתוך הבנה זו חידש הגרי"ד כי "צריכים שהאבל יקבל את התנחומין, ויש מעשה קבלת תנחומין שצריך לעשות ע"י נדנוד ראשו, וכדומה". ובתשובות והנהגות ח"א סי' תרצא) הוסיף שיתכן והמקור לכך בגמרא במועד קטן כז, ב "כיון שנענע האבל בראשו, שוב אין מנחמים רשאים לישב אצלו" – כי כבר קיבל את התנחומים. ועוד ביאר בתשובות והנהגות ח"ה סי' שט אות יט שהאבל אומר "אמן" על ברכת "המקום ינחם", להראות שקיבל את דברי התנחומין
השאר תגובה