שאלה:
אחדשוכ"ט כראוי אם יוכל להשיב לי דברים בנידון הבא.
ישבנו קבוצת בחורים יחד לסעוד ביער שהם הסמוך ונראה לעיר אלעד ולא נמצא שם מים בריחוק מיל והיינו תאבים לאכול מסעודת מצווה של סיום מסכתא, ואמרתי לסובבים אותי ליטול ידיים בכל מידי דמנקי ולברך על נקיות ידיים. אלא שאחר שחזרנו שוב נתבוננתי האם הוריתי נכון.
דהנה בשו"ע סי' קסג' איתא: "אם אין לו מים מצויים כו' ולאחריו מיל יטול ידיו במפה ואוכל פת". ולא נזכר דבר לעניין הברכה אם מברך ומאי מברך. אולם בשו"ע בסי' ד' ס"ק כב' גבי נט"י לתפילה שם אי': "אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ויברך על נקיות ידיים ויועיל לתפילה אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן".
ושאילתי אם בנט"י לתפילה ובנט"י לסעודה יהיה הדין שווה דבשתיהן יברך על נקיות ידיים כיון דגם נט"י לסעודה אינו מצד להעביר רוח רעה אלא מצד נקיות וקדושה (עי' מ"ב קנ"ח סעי' א'). אך אם כן צ"ע למה בנט"י לסעודה לא דיבר השו"ע כלל מעניין הברכה
כבודכם יורונו ושכרכם כפול מן השמים
תשובה:
שלום וברכה
למעשה נראה שלא דקדקתם כל כך, לגבי נטילת ידים לסעודה לא נאמר בשו"ע לקנח ידיו במידי דמנקי! נאמר לכרוך ידיו במפה כל זמן האכילה כדי לא לגעת בפת. כלומר הקינוח אינו מועיל וממילא גם לא שייך לברך עליו… הפתרון הוא פשוט לעטוף את ניד כדי שלא לגעת ועל זה כמובן לא שייכת ברכה.
שתזכו ללמוד הרבה מסכתות וספרים אחרים להגדיל תורה ולהאדירה!
