שאלה:
שלום רב
אם יורשה לשאול, למתבונן בדיני התורה, יוצא שדיני נדה היום הרבה פעמים הם איסור דרבנן ע"ג איסור דרבנן, כגון אם רואה דם יום אחד, אז מן התורה היא לא נדה אלא רק יום כנגד יום. או תוספת חמש ימי טהרה מעבר לשבעה נקיים. או דין הרגשה שלפי פשוטו נשים שלנו לאו בנות הרגשה.
וא"כ מדוע מצאנו שהיו כ"כ יראים רבותינו לקיום כל דין ודין בהלכות נדה, ומדוע לא נאמר בזה פעמים רבות ספיקא דרבנן לקולא.
[יש לי חסימה כך שאולי תחסום את התשובה כי יש בה עניני אישות, אשמח שתצרפו לי אותב גם במייל, תודה!]
תשובה:
שלום וברכה
ראשית אכן אומרים במקרים מסוימים ספקא דרבנן לקולא, כגון בספק וסתות דקיימא לן וסתות דרבנן, או בספקות בכתמים. עצם החומרא להתייחס לכל נדה כזבה היא אכן דרבנן ומשום שבנות ישראל קיבלו על עצמן וכו'… בודאי יראים בענין זה משום שקדושת ישראל תלויה בו, אבל אינני רואה שדרכי הפסיקה בענין זה מחמירים יותר מבשאר דיני התורה, אדרבה, רבנים הרבה פעמים משקיעים זמן ומחשבה מעמיקה כדי להתיר אשה לבעלה.
אגב מה שפשוט לך שהיום שנשים לא מרגישות הכל דרבנן, למעשה הפוסקים נוקטים לא כך, שבודאי ראייה גמורה בשפע כמו מחזור נחשבת הרגהש, אלא שהנשים אינן יודעות להבחין בכך, והיחס לראייה זו היא כשל דאורייתא ממש [כמו כן יש שהחמירו בכתמים מהסיבה הזו כמעט כראייה, אמנם זו לא התפסיה המקובלת].
אולי תשאל יותר ספציפי ונתמקד.
יורשה לי לענות לך יותר ספציפית..
לגבי מה שכתבת: "אם רואה דם יום אחד, אז מן התורה היא לא נדה אלא רק יום כנגד יום".. זה לא בדיוק, היות ששומרת יום כנגד יום זה רק במקרה שהיא יודעת בוודאות שהיא בימי זיבה, אך כיום שכל הנשים הם ספק נידות ספק זיבות, אי אפשר לקרוא לזה "דרבנן ע"ג דרבנן"… מה גם שבמחזור רגיל ישנה ראייה רצופה של 5 ימים וודאי לא פחות מ3 ימים, וא"כ היא מן התורה צריכה לשמור שבעה נקיים.
לגבי מה שכתבת: "תוספת חמש ימי טהרה מעבר לשבעה נקיים", אתה בטח מתכווין לתוספת חמש ימי "ספירה" מעבר לשבעה נקיים. לאחר המחילה, אבל מה שייך להגדיר זאת כאיסור דרבנן ע"ג דרבנן? זהו איסור אמיתי של חשש פולטת שכבת זרע.. ואף שכיום אין לנו תרומה, אפ"ה החמירו.
לגבי מה שכתבת: "דין הרגשה שלפי פשוטו נשים שלנו לאו בנות הרגשה". ראשית, "לפי פשוטו" זה ממש לא נכון, היות שזו מחלוקת עצומה בין הפוסקים. ומעבר לכך, ישנם פוסקים שאדרבה, לקחו את העובדה הזו שנשים אינן מרגישות להחמיר עוד יותר, והיינו דהרגישה [ואסורה מן התורה] ואינה יודעת שהרגישה, או שלא נתנה ליבה להרגשה..
לגבי מה שכתבת: "מדוע לא נאמר בזה פעמים רבות ספיקא דרבנן לקולא", במקומות מסויימים זו אכן קושיא, למשל לגבי כל כתם שהינו ספק ספיקא ומדוע לא הקילו, ויש על זה כמה תירוצים, אחד מהם הוא שכיון שזה איסור חמור, לכן ראו חז"ל צורך להחמיר אף בספק ספיקא. וזה בעצם מסביר את סיבת החומרות, אבל על הדוגמאות הספציפיות שהבאת לעיל, ממש אי אפשר לקרוא להם דרבנן ע"ג דרבנן.
ראיתי פעם ברפרוף מאמר של איזה אחד [שמן הסתם לא ראוי להיקרא, אבל צערי ראיתי..] להקל מאד ב5 ימים של ההפסקה במקום שמכח זה נמנע פר"ו. למה אנחנו מחמירים בכל מצב? גם על חשבון פר"ו
אם הוא אינו ראוי להיות רב למה לצטט ממנו?? אגב, אין היום מצב כזה. כאשר יש בעיה עם הביוץ ניתן לסדר זאת בכמה כדורים פשוטים ברמה מקצועית של אקמול…
ציטטתי ממנו, לא בגלל שח"ו ראוי לצטט..אני לא בצד שלו..ורח"ל להיות בצד שלו.
אך בבחינת דעת מה שתשיב, מישהו שאל אותי על זה, וידעתי שאני בעצמי לא באמת יודע מה להשיב.
לחיים אהבתי לקרוא את תגובתך והסברך
בכל אופן רוצה להוסיף שכן יש שמקלים 4 ימים לימי המתנה וכן יש צדדים רבים להקל (אם כי לעיתים במציאות בוסת רגילה בכל מקרה הזמן יכול להיות גם 5 ו6 ימים) ובפרט בכתמים. וכן זה קצת מוזר שהרי ספק דרבנן לקולא ויש כאן כמה וכמה ספקות (1 ספק אם היא זבה גדולה בכלל, 2 ספק אם פולטת ש"ז זה לבעלה או רק לטהרות,3 ספק שמא מפליטה בהליכה, 4 מרן שולחן ערוך כותב שיכולה גם לנקות היטב מבפנים) אך בכל זאת לא ידעתי מדוע הפוסקים האשכנזים נטו להחמיר יותר והוסיפו עוד יום ליתר ביטחון שמא תטעה בחשבון (ובכתמים או דימום יום אחד שודאי אינה זבה גדולה וכל דין הז' נקים הוא כן חומרא אז עוד יותר יש צד להקל לא לשמור ימי המתנה)
וכן יש מצבים שונים וזה לרוב על פי פסיקה אשכנזית שעשו חומרא על חומרא
כגון ימי המתנה לפני ז' נקים שגזרו אתו שמשה אתו לא שמשה (ואם לא שימשה ודאי לא תפלוט ש"ז, ואם כן למה להחמיר?
אז אני לא חלילה אומרת לפרוץ גדר ולבטל דבר מוסכם על כולם כמו הז' נקיים אבל לגבי כמה ימי המתנה יש דעות מקלות שודאי קטנותי מלהגיד אבל לעניות דעתי במקרים ספציפים אם קיצור ימי המתנה אפשרי זה עדיף על תרופות כמובן בהתיעצות עם רב גדול ולא להחליט לבד
תיקון קטן למה שהגבתי למעלה
4ימי המתנה מיום התשמיש לא מיום ראיית הדם או הכתם
לעומת 5 ימי המתנה מיום ראית הדם או הכתם בלי קשר לתשמיש
הסיום היה הכי חשוב.
מה שלהתייעץ עם רב ולא להחליט לבד?
ברור איך אפשר להחליט לבד בדינים כאלו חמורים
כוונתי היתה להדגיש שכיון שכבר כתב הרמ"א שאנחנו לא בקיאים ברחיצה הזו, והתקבל בכל תפוצות ישראל להמתין ימים אלו, לא נהיה חכמים מהגדולים מאיתנו ואם מתירים זאת בשעת הדחק ובמקרי צורך מאוד מסויימים זה מצריך שאלה לגדול בתורה.
השאר תגובה