זריזין מקדימין למצוות בברית מילה שבלאו הכי תערך לאחר חצות היום

שאלה:

שלום
האם בדין זריזים מקדימים למצוות, כמו למשל ברית מילה, האם כל שעה מרוויחים זריזים? כלומר אם מעבירים את הברית משעה 4 לשעה 3 גם מרוויחים זריזים?
ושאלה נוספת בעניין, אם יש שני אולמות ובאולם השני אפשר לעשות את הברית קצת מוקדם יותר אבל הוא קצת יותר יקר, האם גם כאן יש את הדין של הידור מצוה עד שליש וללכת לאולם השני אפ' שהוא טיפה יותר יקר? (באולם הראשון אין אפשרות לעשות מוקדם יותר).
תודה!

תשובה:

שלום וברכה

לכאורה עיקר הענין הוא להקדים לפני חצות היום, אבל יש גם ענין שלא להשהות את המצוה ובפרט במצות מילה שלא ישאר ערל יתר על הזמן שנצרך. אבל אינני חושב שבשביל להקדים בשעה שבלאו הכי זה אחרי חצות יש צורך להפסיד כסף.

מקורות:

מתוך ספרו הגדול של הגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט”א מרבני ראשון לציון וראש מוסדות אהבת ישראל, העתיד לצאת לאור בקרוב:

מקור דין זריזין מקדימין, הוא מסוגית הגמ’ ביומא (כח ע”ב), שם איתא: “וביום השמיני ימול, מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצוות, שנאמר וישכם אברהם בבקר”.

ובגדר דין זה, כתב המאירי (יומא כח ע”ב, והובא בגליוני הש”ס להגר”י ענגיל זצ”ל, פסחים ד ע”א): “ומ”מ ראוי לזריזין להקדים בה בשחרית, שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן, ולאחוז בדרכי האבות שנאמר עליהם וכיו”ב וישכם אברהם בבקר”. ומדבריו למד הגרי”ע שם, שאין זה חיוב גמור, אלא זריזות בעלמא מפני שראוי לאחוז בדרכי האבות. וכן דקדק מכך שאף בתורה לא נאמר הדבר בתורת ציווי אלא כסיפור דברים בעלמא, וכשאר עניני ההנהגה שבמקרא. וביותר, שהרי אין למדים מקודם מתן תורה, כמבואר בירושלמי, ועי’ תוס’ מו”ק (כ ע”א ד”ה מה).

אולם יש אחרונים שנראה מדבריהם שדין זריזין הוא חיוב גמור, שכ”כ בשו”ת הרד”ך (בית ב חדר ה): “שיש כ”כ איסור גדול למי שאינו מקיים המצות בתחילת זמנן, כאילו נכתב בתורה שאתה חייב להקדים מצוה פלונית, ואם לא הקדמת אתה עובר על איסור תורה”. וכ”ה בספר החיים להמהרש”ק במש”כ על דברי המג”א (סימן תרד סק”א). אולם יש הסוברים שגם אם נאמר שהוא חיוב גמור, אין זה אלא מדרבנן, וכמ”ש בשו”ת שבות יעקב (או”ח סימן ל), וע”ע בספר טורי אבן (ר”ה ד ע”ב ד”ה ורבנן). ושד”ח(אסיפת דינים מע’ יוה”כ סימן א אות יד). ע”ש. וראה ספר ערוך השלחן (ס’ רס”ב ס”י) דבמצות מילה יש להקפיד טפי על זריזין מקדימין, כדי שלא להשהותו ערל. ע”ש.

[1] דין זריזין מקדימין במילה שלא בזמנה – ענין הזריזות בקיום המצוות נוהג בכל דיני התורה ולאו דוקא במצות המילה, וכמו שאמרו בנזיר (כג ע”ב) “א”ר חייא בר אבין א”ר יהושע בן קרחה, לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבעה דורות בישראל למלכות”. ושם הרי כלל לא היו מצוות באותו מעשה, והיה זה בגדר “גדולה עבירה לשמה”, ואעפ”כ קיבלה הבכירה שכר בשביל שהקדימה עצמה, וא”כ כ”ש וק”ו בכל מצוה המחוייבת שהזריז נשכר.

ובשו”ת דבר שמואל (סי’ קצב) נשאל, אם ניתן להשתהות בקיום מצות המילה כשהיא נעשית שלא בזמנה, כדי שיספיקו הקרובים לבוא בנחת, והשיב דכיון שהלכה פסוקה היא שאין מחמיצין את המצוות, ודאי אין להקל בזה, בפרט במצוה חמורה שבחמורות כמצות המילה, שלא נתלה לו למשה עליה אפילו שעה אחת, וחס ליה לזרעא דאברהם אבינו לעכב המצוה שלא לצורך. והוסיף עוד, דכיון שמדובר בקטן שהיה חולה עד לאותה שעה ולא היה ראוי למילה, נמצא שעתה שבא לכלל זה הוא עיקר זמנה, וחלילה להשתהות בקיומה. ע”כ.

וכ”כ בשו”ת נודע ביהודה (מהדו”ת יו”ד סימן קסו), דאף מילה שלא בזמנה, לא מיבעיא שאסור לדחותה ליום אחר, וביום בו הקטן נעשה מוכשר ומסוגל לכך מצוה למולו מיד, אלא שאף באותו היום מצוה להקדים מילתו לבוקר. והו”ד בפתחי תשובה (סי’ רסב סק”ב). וע”ע שו”ת שבט הלוי (ח”ה סי’ קמז סק”ו).

אולם בס’ ראה חיים להגר”ח פלאג’י (יד ע”ב) כתב, דבמילה שלא בזמנה אין דין זריזין מקדימין למצוות, ומשום דכיון דאידחי אידחי, וראייתו מאברהם אבינו ע”ה שלא מל מיד אלא בחצות היום, ומשום שלא היתה מילתו ביום השמיני ואין דין זריזין. וראה בס’שדי חמד (כללים מע’ הזי”ן כלל ב’, ח”ב עמ’ קנא) שהביא את דברי הראה חיים הנזכרים ודחאם, שהרי אברהם אבינו לא נצטווה במצוה זו קודם אותה שעה, ומרגע שנצטווה חשיב זמנו, ומה שלא מל בבוקר, אפשר דלא נצטווה עד עיצומו של יום.

כמו כן, הצפנת פענח בספרו על התורה (פ’ לך לך) נקט, שבמילת הגר יש להחמיר שתעשה דוקא אחר הנץ החמה עוד יותר ממה שמקפידים על כך במילת ישראל, ואם עשאה קודם לכן אף שהיה זה אחר עלות השחר דינו כמי שעשאה בלילה לכולי עלמא.

ונתן טעם לדבר, דמילת גר למדנוה מאברהם אבינו, וכמו שאמרו בחגיגה (ג ע”א): “אברהם תחילה לגרים”, ובמילת אברהם מצינו להדיא שהיתה קפידא שתעשה בעיצומו של יום דוקא, דכתיב (בראשית יז כו): “בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו”, ו”בעצם היום הזה” פירושו בעיצומו של יום. הרי שהלכה מיוחדת היא במילת גרים.

ועיין עוד בפתחי תשובה (יו”ד סימן רסב סק”ב) שהביא בשם שו”ת נודע ביהודה הנ”ל, דכ”ש שאין לעכב המילה שלא בזמנה עד ערב פסח כדי שיאכלו הבכורים באותה הסעודה [ויעוי”ש עוד שבלאו הכי אין היתר לבכורים לאכול בער”פ בסעודת ברית שלא בזמנה. ובאמת אף במילה בזמנה נחלקו הפוסקים אם מותרים הבכורים לאכול בסעודה, עי’ מג”א (סימן תע) שהמנהג להחמיר, והפר”ח מסיק להקל, וע”ע במחה”ש שם. אמנם בספר ברית אבות (סימן יג ס”ק כה), כתב שאף הנודע ביהודה לא אסר לבכורים לאכול אלא באופן זה שהמילה נדחתה לערב פסח שלא כדין, אבל אם אירע שלא יכלו למול עד ערב פסח, וכגון שהתינוק היה חולה וכלו הז’ ימים בער”פ, בודאי גם הבכורים מותרים לאכול, דלא גרע מילה שלא בזמנה מסיום מסכת שנהגו בו הבכורים לאכול. ע”ש. וע”ע בשו”ת תשובה מאהבה (ח”ב סוף סימן רמו) מה שכתב בזה].

[1] בערוך השולחן (יו”ד רסב ס”ט) כתב, שאף שזריזין מקדימין למצוות יקדים תפילה למילה, שהרי היא תדירה והוא מחוייב כמו במצות המילה, ויש בה כמה וכמה מצוות כגון ציצית ותפילין וקר”ש. ועוד שהרי מצוה לעשות סעודה וקודם התפילה לא יוכלו לטעום. ועיין באגרות סופרים (כתבי הרה”צ ר”ש סופר ז”ל, מכתב כג), שהחת”ס היה נוהג להשכים להתפלל ביום המילה מוקדם מכפי הרגלו בשאר ימים. ע”ש.

ובשו”ת מהר”ם שיק (או”ח סימן רפז ד”ה ולזה) הוסיף עוד, דתפילה וקר”ש הם מצוות עוברות, משא”כ מילה שאפילו אם עבר זמנה עדיין גוף המצוות קיימת. וע”ע בשו”ת דברי מלכיאל (ח”א סימן יז) שיש להקדים דבר שנאמר בו “בבוקר” דהיינו תפילת שחרית שהיא כנגד תיד של שחר, לדבר שנאמר בו ביום, מילה שנאמר בה ביום השמיני.