שאלה:
שלום רב,
הנני נבוך ולא אדע מה אעשה,
בינותי בספרים וראיתי בשו"ע הגר"ז (סי' נה סעי' ז) בבא"ח (ש"א פרשת ויחי אות ה) ובכה"ח (סי' נה' ס"ק נג') ועוד שכתבו ליישב את הסתירה בדברי מרן בשו"ע דמחד גיסא כתב (שם סעי' ו-ח) שאפשר לצרף למניין המתפלל, ישן, חרש המדבר ואינו שומע כדברי מהר"ם מרוטנבורג, מהר"י בי רב, מהרי"ל ועוד ראשונים דהקפידא היא רק שיהיו י' אנשים באותו מקום, והא איכא. ומאידך (בסי' קכד' סעי' ד') כתב שאם אין ט' מכוונים לחזרת הש"ץ קרוב הדבר להיות ברכות הש"ץ לבטלה, והוא מדברי הרא"ש בתשובה (כלל ד'), ומשמע דלא סגי במה שנמצאים באותו מקום, אלא בעי' טפי. והאחרונים הנ"ל כתבו ליישב דבסי' נה מרן איירי לגבי קדיש קדושה וברכו דבזה אה"נ סגי במה שיש י' באותו מקום. אבל לגבי ברכות הש"ץ, כו"ע מודו דבעינן טפי, והוא שהי' יהיו מכוונים לתפלת הש"ץ. ע"ש.
ולדידי קשיא לי, דהמעיין בבית יוסף (סי' נה') יראה דמקור דברי מרן לגבי ישן הוא ספר האגור (סי' רנב') בשם מהרי"ל בתשובה ושם מבואר שלמד מדברי המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת דפוס פראג סי' תקכט') דמתפלל מצטרף, ה"ה לישן. ואע"ג שכתב הרא"ש בתשובה שהמשיחים שיחת חולין, אינם מצטרפים לי', מ"מ כבר עינינו הרואות שהמנהג לצרף אותם.
והנה, לדברי האחרונים, אין מקום לקושיית המהרי"ל מדברי הרא"ש, דמר איירי בהכי ומר איירי בהכי, ולא קרב זה אל זה בכלל. ומזה שהוקשה למהרי"ל מדברי הרא"ש, נראה בעליל דהרא"ש איירי בכל דבר שבקדושה, והמהר"ם ודעימיה איירו נמי בכל דבר שבקדושה. ומדברי מרן ביתה יוסף, נראה דאזיל כדברי המהרי"ל, וניחא ליה במש"כ.
וא"כ הדרא קושיא לדוכתה בסתירת דברי מרן (אם לא דנימא כדברי הדרישה סי' קכד' סק"א או כדברי הברכ"י סי' נה' ס"ק ו).
ומסתפינא למימר כהנ"ל דמחד גיסא נראים הדברים כמשמעות דברי הראשונים, אבל מאידך מצאנו להדיא איפכא בדברי האחרונים, ולדידי צ"ע.
אם כבוד הרב שליט"א יוכל להאיר עיני, אשמח מאוד.
תשובה:
בהחלט יתכן שאותם ראשונים אמרו דבריהם גם לגבי חזרת הש"ץ, אלא שבישוב דברי השו"ע עצמו נקטו אחרונים שלגבי חזרת הש"ץ החמיר כדעת המחמירים ולגבי שאר דבר שבקדושה נקט להקל, וראה בענין זה הרבה תשובות כאן באתר, למשל כאן.
