טחינת ירקות שהם בחזקת נגועים כדי לבטל את האיסור לכתחילה

שאלה:

שלום לכבוד הרבנים.
שאלה בנושא כשרות,
בקקאו יש נגיעות גבוה של חרקים וכידוע בארץ המפעלים משתמשים בקקאו טחון המגיע מחו"ל שיוצר ע"י גויים. הייתי שמח לדעת איך ניתן להתיר מוצרים שיש בהן קקאו אע"פ האיסור כפי שאביא בהמשך.
1. האם מותר לי לאכול למרות הידיעה שבקקאו נגיעות רבה?
2. אם זה ביטול ברוב האם אין כאן ביטול לכתחילה?
3. איך להתייחס בנושא זה לסימן צ"ט ביורה דעה סימן בן בכף החיים שמורה באופן ברור שלא ניתן להתיר זאת.
4. עוד כתוב בנושא זה ע"פ המהרש"ל "דמה שנאסר למי שנתבטל בשבילו דוקא שידע זה שנתבטל עבורו וניחא ליה, אפילו לא צוה לבטלו, אבל אם לא ידע שריא ליה, דהרי הוא כשוגג. ועל זה חולק הפרי חדש שם, דכיון דאהני מעשיו הרעים ואוכל התערובת זה שנתבטל בשבילו, מה בכך אי ידע או לא, סוף סוף איכא למיחש שיבטלנו פעם אחרת להאכילו לאחד מאהביו."
4. ועוד בכף החיים סימן מג " וכן למי שנתבטל בשבילו. והטעם דאי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דילמא אתי למימר לעובד כוכבים או לעבד שיבטלנו הלכך קנסינן ליה. בית יוסף , ש"ך ס"ק י"א , לחם הפנים אות י"ח , בית לחם יהודה אות י"ב, חוות דעת שם, חכמת אדם שם, בית יצחק חלק ב' בעמודי זהב אות יו"ד, ערוך השולחן אותכ"ו, זבחי צדק אות כ"ח.
אודה לתגובתכם בנושא זה, איך עדיין מתירים לקחת מגוי למרות שיודעים שהמוצר נגוע ונטחן כשהוא נגוע ? אע"פ האיסור אשמח למקורות בתגובתכם.

תשובה:

שלום וברכה

כיון שאין ידיעה ברורה שיש שם איסור, אלא שאתה יודע שבאופן כללי יש נגיעות רבה בקקאו ויש חיוב בדיקה, כיון שלא ניתן לברור אלא בקושי מותר לטחון לכתחילה.

הכלל הוא, שכאשר יש רק ספק שמא יש תולעים בתאנה מותר לטוחנה ואין בכך חשש של אין מבטלין איסור לכתחילה.

מקורות:

אכן, בריה, ובכללה חרק שלם, אינה בטלה אפילו באלף. כלומר, אם נפלה תולעת לתוך תבשיל, כל זמן שלא מצאו את התולעת והוציאו אותה מתוך התבשיל, התבשיל כולו נאסר באכילה, אף אם כמות האוכל הכשר היא פי אלף מהתולעת.

עם זאת, אין חובה לברור את גרגירי החיטה מתולעים וחרקים לפני שהן נטחנות בטחנות הקמח. אמנם תולעת שלימה אינה בטלה אפילו באלף ואף אם מתה ונמעכה, כל עוד היא שלימה – אינה בטלה. אבל תולעת שנחתכה, וקל וחומר אם נטחנה, בטלה ברוב. מכיוון שכל החיטים עומדות להיטחן, אין חשש שתישאר ביניהן תולעת שלימה, ולכן מותר לטחון את הכל (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד).

לכאורה יש להקשות על דין זה מכלל נודע ש”אין מבטלים איסור לכתחילה” – אסור לכתחילה לגרום לביטול איסור בהיתר, ואין לסמוך על כלל של ביטול אלא בדיעבד. לאור כלל זה, לכאורה קשה: היאך אפשר לטחון את החיטים עם התולעים, ולבטל בכך את איסורן, והרי יש בכך מעשה ביטול איסור לכתחילה?

על זאת כתב ה’תרומת הדשן’ שכיון שמדובר רק בספק איסור (כי ייתכן שברחו התולעים מחוץ לרחיים מפני קול הטחינה), וגם אינו מכוון לבטל את האיסור (אלא כוונתו לטחון את החיטים וליצור קמח), הדבר מותר (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד; ש”ך, ס”ק מ). מכאן יש ללמוד שבמקום שאין ודאות של הימצאות תולעים, ואין כוונה לבטל את התולעים אלא כוונה אחרת (כגון יצירת קמח או מיץ), מותר לטחון את הפרי, ואם היו בו תולעים שוב אין בהן איסור, מאחר ובטלות הן בתערובת.

בט”ז (סימן צט, ס”ק ז) כתב שההיתר לטחון את הפירות (במקום שאין כוונתו לבטל את האיסור) נאמר רק אם אין אפשרות לסלק את האיסור באופן אחר. ב’פתחי תשובה’ (שם, ס”ק ד) הביא מדברי ה’פרי מגדים’ ועוד פוסקים כי בכל מקום שיש טרחה מרובה מותר, אבל במקום שניתן לבדוק ולסלק את האיסור בקלות, אין היתר לבטל את האיסור בטחינה. לכן, מאכל שאין בדיקתו קשה במיוחד, יש לבדקו מחרקים, ולא לסמוך על טחינה.

מכאן ההיתר של מייצרי יין או מיצים שונים לטחון את הפירות לצורך יצירת מיץ, בלי לבדקם מתחילה. אולם בפירות וירקות הידועים כנגועים, חובה לנקותם עד כמה שאפשר (כגון לשטוף פטרוזיליה במים עם סבון). וכתבו הפוסקים שבמקום שקשה לבדוק ולנקות באופן מוחלט, יש לבדוק באופן יעיל (המסיר בדרך כלל את הנגיעות), ומותר לטוחנו כדי לצאת ידי כל חשש של תולעים (ראה ספר ‘בדיקת המזון כהלכה’, עמ’ 140).