תפילה על קברו של חייל שנפל במלחמה

כב' הרבנים כאן כתבו כדלהלן:
"ואדם שנהרג כדי להגן על יהודים מאויביהם עושה מעשה גדול, מה משנה בדיוק כרגע הדיוקים הללו?" עכ"ל הרבנים שליט"א.

למה "לא משנה כל הדיוקים"? הרי מצאנו ב' אנשים שנהרגו בשביל להציל את עם ישראל ואין להם חלק לעולם הבא, והם: אחאב – כ' במשנה מפורשת שאין לו חלק לעוה"ב, ומת תוך כדי הצלת עם ישראל במלחמה נגד גויים, וכן יוחנן בן קרח, שבמסירות וחירוף נפש נלחם למען עם ישראל, ומת ע"י גויים, והוא גם ניסה להציל את גדליהו בן אחיקם מידו של ישמעאל בן נתניה, ובירושלמי כ' מפורש בשם רבי יוחנן, שאין לו חלק לעוה"ב.

וישנם עוד דוגמאות. אז למה "לא משנה כל הדיוקים"?

כ' שם -"בלי ספק אדם שנהרג מחמת היותו יהודי נחשב כאילו מת על קידוש ה' וחלקו שמור לו לעולם הבא".

אחאב ויוחנן בן קרח – לא מתו מחמת יהדותם? ותוך כדי הגנה על עם ישראל, ומתוך מסירות נפש? הרי הביאו כאן בכמה אשכולות, שאין זה משנה מה היה דרגתו של הנרצח, בכל אופן אם נרצח ע"י גויים וכו' ועוד יותר אותם שמסרו נפשם.

אז כעת, אני מבין מכבוד הרב שליט"א, שישנם יוצאים מהכלל? ולא כולם "בדרגות נוראות – אפילו יותר מתנאים ואמוראים"? הבנתי נכון?

ומה ביחס למארגני המסיבה? לא כתוב שהמחטיא את הרבים … ?

אני מבין מכבוד הרב שכולם שם, מעולם לא שמעו על המושג שבת, ולא ידעו שהם יהודים, הבנתי נכון?

סליחה על השאלה … הרב יודע מה זה "מסיבת טבע"?

לא כתוב בחז"ל שכ' להדיא – "כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת רעים וטובים" [ירושלמי סוטה פ"א ה"ה, וכמ"ש רש"י בפ' נח].

החז"ל הנ"ל אינו תקף ביחס לתינוקות שנשבו [אם הם בכלל הגדרה הנ"ל].

ביחס ליוחנן בן קרח – עד כמה שהבנתי, הוא סירב לקבל את דברי הנביא, לא מתוך מרידה, והראיה שמתחילה פנה ודרש לדעת מה ד' יתברך רוצה שיעשו לעת הזאת, אלא שלפי הבנתו, הוראת ירמיהו היה בה סיכון לכל שארית הפליטה, והתביעה הייתה שאעפ"כ היה צריך לבטל דעתו מפני נביא ד'.