שאלה:
שלום. מהי ההנחייה למעשה לגבי התחלת התפילה כשהחזן בחזרת הש"ץ כגון באתה חונן? האם נחשב לתפילה בציבור? והאם אפשר להתחיל אם לא יספיק למודים? ראיתי שהשו"ע והמשנ"ב כותבים שלא יתחיל אם לא יספיק למודים, אבל בערוה"ש כתב שהמנהג שאין להמתין למודים אם כי הוא סובר שאין נחשב לתפילה במניין ולכן עדיף שימתין למודים. וראיתי שבספר אחד שנקרא 'יוקח נא' לפוסק אחד מסלוניקי כתב שנחשב לתפילה במניין ושיוכל להתחיל גם אם לא יספיק למודים. ושאלתי את הרב רצאבי התימני בעל שו"ע המקוצר ואמר שאפשר בשעת הדחק להתחיל להתפלל אחרי קדושה גם אם לא יספיק למודים (וזה כנראה משום שהרמב"ם לא הזכיר דין מודים וסובר שאין לחשוש לו, בניגוד לקדושה).
אז מה למעשה למנהג האשכנזים והספרדים, האם נחשב לתפילה במניין והאם מותר להתחיל שם? תודה!
אגב יש להעיר שאולי בכל אופן לאשכנזים אין להתחיל כיוון שלא יספיק לשומע תפילה שלדעת הרמ"א דינו כקדושה.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית אכן למנהג בני אשכנז אין נפקותא בשאלה זו, כיון שאי אפשר להתחיל אם לא יגיע עם החזן לשומע תפילה.
ולמעשה, בשו"ע סי' קט סעי' א כתב שאין להתחיל אם אינו יכול להגיע עם הש"ץ למודים, בערוך השלחן שם אכן פקפק בדברים, ולכן נראה שאם יש צירוף נוסף ודאי יש להקל, וכגון שבא בזמן לבית הכנסת אלא שהתפלל לאט יותר מהציבור, והמיקל בכל גווני ומקפיד להשתחוות עם הציבור אף שהוא באמצע ברכה אחרת יש לו על מה לסמוך. אף שהמשנה ברורה לא הביא כל קולא בענין זה.
