שאלה:
שלום לכבוד הרב/נים.
רציתי לדעת מתי משתמשים בכלל של דמיגו איתקצאי בבין השמשות ?
כלומר מי או מה גורם להפעיל את הכלל ? באיזה תנאי ?
אם אפשר גם מקורות בבקשה .
תודה ויום טוב .
תשובה:
שלום וברכה
דין מיגו דאיתקצאי נלמד מהכתוב והכינו את אשר יביאו, כמבואר ברש"י ביצה כו ב, וענינו שכל מה שהיה מוקצה בערב שבת בין השמשות מוקצה לכל היום. אלא שנחלקו ראשונים: יש אומרים שדין זה נאמר רק בדבר ש"דחייה בידים", כלומר נעשה מעשה על ידי האדם שגורם להקצות אותו, כמו נר שהודלק בערב שבת, כך סברו הרי"ף והרמב"ם לגבי הסוגיא בחולין טו ב עיי"ש, ובשו"ע שיח ב ושכד ז, ויש סוברים שאף אם לא עשה מעשה שגרם להקצותו, אלא שלא היה מוכן בערב שבת, דינו כמוקצה לכל השבת, כך דעת התוס' חולין יד א ד"ה מחתכין ובעל המאור ור"ן בביצה יג א, אולם גם לדעה זו, דבבר שלא דחייה בידים ואדם יושב ומצפה ומתכנן שהמוקצה יוסר בשבת מהחפץ – מותר. ולכן פרי שהבשיל בשבת [כמו בננה שהיתה ירוקה וידוע שבשבת בבוקר כבר תהיה מוכנה ואדם מצפה לזה – מותר לכל הדעות. יש לדעת שיש הרבה דברים שנחשבים דחייה בידים אפילו שלא נעשה בהם מעשה, כמו פרי מחובר שנתלש או בהמה שנשחטה, שכיון שהיה נדרש מעשה טכני פשוט והוא לא נעשה זה נחשב דחייה בידים. יש עוד הרבה פרטים תקצר היריעה….
אז איך נכנס בנושא זה גומרו בידי אדם וגומרו בידי שמיים ? איך הגיעו למושגים אלו ? אני רואה שאין התייחסות בתשובה לדינים אלו , האם זה דינים אחרים שלא משתמשים בהם בנושא של מיגו דאיתקצאי ? ומה להלכה , ממה צריך להזהר שלא להכנס למצב של מיגו , לפי איזו סברה הולכים ?
גם זו הלכה נכונה, יש עוד הרבה פרטים בדין זה. ראה ארחות שבת ח"ב מעמ' קצט ואילך.
השאר תגובה