לתרומות לחץ כאן

נזקים עקיפים בדין תורה: גרמא וגרמי

אחד המאפיינים החשובים ביותר של דיני נזיקין של תורה הוא ההלכה של נזקים עקיפים. בניגוד למערכות משפט מודרניות, דין התורה כולל פטור מפורש על נזקים עקיפים, שנקרא "גרמא".

הפטור של "גרמא" אינו סעיף בדיני נזיקין בלבד, והוא קיים גם בהלכות אחרות הנוגעות הן בין אדם לחברו (כגון רצח), והן בין אדם למקום (כגון הלכות שבת). לעניין מאמר זה, נתמקד בדיני נזיקין בלבד, שאף הוא נושא רחב מספיק למלא ספר עב-כרס.

מהן סוגי הנזקים שאדם פטור מאחריות עליהם בשל היותם עקיפים? האם הפטור הוא פטור מוחלט? מה ההבדל בין "גרמא", עליו יש פטור, ל"גרמי", שעליו האדם אחראי לשלם? ואיך בית הדין כיום ייגש לנושא?

בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

פטור גרמא

בשם רב אשי, הגמרא (בבא קמא ס, א) מבארת שיש הבדל בין דיני נזיקין לבין הלכות שבת.

לעניין הלכות שבת, אדם שעושה מלאכת זורה חייב, למרות שהמלאכה נעשית בעזרת הרוח. הגמרא מבארת שהסיבה לכך היא כי התורה אסרה "מלאכת מחשבת" – כאשר התוצאה מושגת בדרך הרגילה יש בכך משום חילול שבת. בניגוד לכך, לעניין דיני נזיקין אדם שמזיק על-ידי סיוע של הרוח, בתנאי שמדבור ברוח שאינה שכיחה ורגילה, פטור מאחריות נזיקית, שכן מדובר בנזק עקיף.

הלכה זו נפסקה ברמב"ם (נזקי ממון יד, ז) ובשולחן ערוך (חושן משפט תיח, ט). כאמור, היא מתייחס דווקא ל"רוח שאינה מצויה", משום שכאשר מדובר ברוח שכיחה ורגילה אנו רואים את הנזק כאילו נעשה ישירות על-ידי האדם.

למדנו אפוא מדברי הגמרא את הכלל של פטור על נזקים עקיפים. מה בדיוק כלול בכך?

גרמא וגרמי

אם הגמרא הנ"ל מקבלת לכאורה שאדם פטור מנזקים עקיפים, בגמרא אחרת (בבא קמא ק, א) אנו מוצאים מחלוקת בין רבי מאיר לבין חכמים לעניין נזק שמוגדר "גרמי".

לדעת רבי מאיר, אדם חייב על נזקי גרמי. כך גם נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט שפו, א), תוך הבאת דוגמאות אחדות: אדם ששורף שטרותיו של חברו (באופן שיקשה עליו לגבות את חובו), אדם שזורק מטבע של חברו לים (המטבע עוד קיים, אך קשה להשיגו בלי להוציא הוצאות; יש פוסקים שמקרה זה מוגדר גרמא ולא גרמי), או מי שמתיך מטבע זהב של חברו (המתכת נשארת בעין, אך המטבע כבר אינו ניתן להוצאה).

מה אפוא ההבדל בין גרמא לבין גרמי?

לדעת כמה ראשונים (כגון רש"י, בבא בתרא כב, ב; עי' רמב"ן, בבא קמא ק, א וש"ך שפו, ד) רבי מאיר אכן חולק על העיקרון של פטור גרמא מנזק עקיף. הפטור לנזקי גרמא תקף לדעת חכמים, אך אינו תקף לדעת רבי מאיר.

אולם, הרוב המכריע של ראשונים מבארים שיש הבדל עקרוני בין גרמא לבין גרמי, באופן שאדם אמנם פטור מנזקי גרמא, אך חייב (לדעת רבי מאיר, וכן לפי ההלכה) על נזקי גרמי. חיוב זה עשוי להיות חיוב מדין תורה (כן דעת הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי, ועי' גם במגיד משנה, חובן ומזין ח, א), חיוב מדרבנן, או קנס חכמים (עי' תוספות, בבא בתרא נד, א; ש"ך, חושן משפט שפו, א; תומים קיט, ב).

לפי הדעות האחרונות, עלינו לבאר את ההבדל בין גרמא לבין גרמי: מתי אדם פטור מנזקים עקיפים, ומתי הוא חייב? לעניין זה נאמרו כמה דרכים:

  • האחריות לנזקי גרמי נאמרת כאשר האדם מבצע את הנזק בעצמו, אם כי בדרך עקיפה (תוספות, בבא בתרא כב, ב; רא"ש, שם, פרק ב, סימן יז – בהצעה הראשונה); פטור גרמא מתייחס למקרים שבהם הנזק אינו נעשה על-ידי האדם עצמו.
  • חיוב גרמי נאמר כאשר אין הפרש זמן בין אירוע הנזק לבין הנזק עצמו, ואילו פטור גרמא נאמר כאשר יש הפרש זמן בין המעשה המזיק לבין הנזק (שם, בהצעה השנייה).
  • גרמי הוא קנס דרבנן, שחכמים תיקנו למקרים שכיחים ורגילים כדי שאדם לא ינצל לרעה את הפטור על נזקים עקיפים כדי להזיק לחברו (דעת הריצב"א, הובאה בסוף דברי התוספות).

האפשרות השלישית, שהיא ה"פרגמטית" ביותר מתוכן, מובא אף בדברי הרמ"א (חושן משפט שפו, ג), שכותב כי "יש אומרים דבכל גרמא בנזקין, אם הוא דבר שכיח ורגיל, חייב לשלם משום קנס". הש"ך (שם, ס"ק כד) מסכים עקרונית עם גישה זו, אך מוסיף כי "לא מצאתי מי שאומר בכל גרמא בניזקין אם הוא שכיח שחייב לשלם משום קנס", אלא שחז"ל קבעו מקרים מסוימים שהם שכישחים ורגילים, ודווקא בהם יש חיוב של גרמי, כאשר אין לנו להוסיף על מקרים אלו מדעתו: "וכיון דדינא דגרמי אינו אלא קנסא דרבנן, הבו דלא לוסיף עלה, ואין לך אלא מה שאמרו הם".

רמת החיוב של גרמי

אדם אמנם חייב על נזקי גרמי, אך נאמרו כמה הגבלות על חיוב זה.

הקצות החושן (שפו, ב, בשם הרמ"ה) מציין כי חיוב גרמי מוגבל לתשלום על "נזק" – הנזק עצמו לגוף או לרכוש – ולא על שאר ראשי נזק כאשר אדם ניזוק – שבת (פיצוי על הפסד עבודה), ריפוי (תשלום לריפוי חולי) ובושה (פיצוי על ביוש). יש שחלקו על דעה זו, אך היא המקובלת להלכה.

הגבלה נוספת לחיוב גרמי היא שבניגוד לנזקים ישירים, אין חיוב על נזק שלא נעשה בכוונה. כן, אין חיוב על נזקים שנעשו שלא ברצונו של אדם, או, לפי כמה דעות, אפילו על נזקים שנגרמו כאשר אדם נאלץ להזיק כדי להציל את רכוש עצמו (עי' פתחי חושן, נזיקין ג, לט).

ייתכן שביאור הדבר הוא בהעדר כוונה, התוצאות של המעשה "מתרחקות" מהמבצע. בצירוף העובדה שמדובר בנזק עדיף, די בכך לפטור מאחריות נזיקית.

איסור גרימת נזק וחיוב בידי שמים

חשוב לציין כי פטור גרמא הוא פטור בדיעבד, אך ברור שאסור לגרום נזק ברמה של לכתחילה. כן מבואר בגמרא (בבא בתרא כב, ב). יתרה מזו, אמנם אדם פטור מעיקר הדין על גרמא, אך עדיין חל עליו אחריות מוסרית לפצות את הניזק על הנזקים. חיוב זה נקרא בלשון חז"ל "חייב בדיני שמים".

השולחן ערוך פוסק אפוא שמי ששכר עדי שקר כדי שיגרמו לחברו נזק ממוני אמנם פטור מעיקר הדין – שכן נזק זה הוא "גרמא" – אך חייב בדיני שמים (חושן משפט לב, א; עי' ש"ך ב). הנ"ל נכון גם על עדים שמסרבים למסור עדות לטובת בעל דין, מה שגורם לו להפסיק כסף או רכוש (שם, סימן כח, סעיף א).

יש לציין ש"חיוב בידי שמים" הוא חיוב, ולא רק עצה טובה, אלא שאין לבית הדין את הסמכות לחייב את התשלום. מדובר בחיוב מוסרי, ולא חיוב על-פי עיקר הדין.

יש לציין שהמאירי (בבא קמא נו, א) כותב שחיוב זה (בידי שמים) מוגבל אף הוא למקרים של נזק בכוונה, ולא למקרים של נזק שלא בכוונה.

סמכות בית הדין

יש דרכים שבהן בית הדין יכול לפעול כדי למנוע מאנשים לנצל לרעה את הפטור של גרמא על נזקים עקיפים.

הלכה חשובה אחת בהקשר לכך היא כאשר אדם פועל בצורה שיוצרת אפשרות של נזק עדיף, אך הנזק טרם קרה. בנסיבות אלו, בית הדין יכול לחייב את הגורם לתקן את המצב קודם אירוע הנזק, או לקבל אחריות על נזק שעלול לקרות. הרמ"א (שפו, ג) פוסק הלכה זו, והסמ"ע (ט) מביא את מקור הדין מדברי הרשב"א והראשונים.

עוד אופן לחייב במקרים של גרמא הוא לקבוע חיוב בחוזה. ניתן אפוא לכתוב בחוזה העסקה וכדומה שהצדדים מקלים על עצמם להיות חייבים מעיקר הדין על נזקי גרמא, וחוזה כזה תקף על-פי דין (עי' פתחי חושן, נזיקין ג, מב). כמובן שאפשרות זו תועל רק כאשר אדם מודע לכתחילה על חשש לנזק עדיף שעלול להיגרם.

למקרים שבהם כבר נעשה הנזק, אפשרות נוספת היא שבעלי דין הבאים לבית הדין יקבלו על עצמם שלבית הדין סמכות לפסוק חיוב גם בנזקים עקיפים. יש בתי דין שאפילו כוללים בשטר הבוררות את האפשרות לפסוק לחיוב במקרים של גרמא – אך אין חובה על בעלי דין להסכים לחתימה זו, וזכותם לסרב להסדר זה.

מקרים מעשיים

המקרים הבאים הם דוגמאות לנסיבות של נזקי גרמא וגרמי. יש לציין שכמעט כל מקרה של נזק עדיף הוא מורכב, ויש לכלול בו מגוון שיקולים ונושאים.

  • הפסיד את הפגישה

ראובן קובע פגישה עסקית עם שמעון במיקום מוסכם. שמעון עושה מאמץ גדול להגיע למקום המפגש, תוך שהוא מוציא הוצאות על הנסיעה ו/או מפסיד זמן עבודה. ברגע האחרון ראובן מודיע על ביטול המפגש, ואינו מופיע כפי שהוסכם. האם ראובן חייב לפצות על הנזק הממוני שנגרם?

הרמ"א (חושן משפט יד, ה) מתייחס למקרה שבו אדם הסכים להתדיין במקום מרוחק, והסכים להיפגש על בעל-דינו בבית הדין, אך לבסוף לא הגיע. לדברי הרמ"א, יש לחייב לפצות את בעל הדין על הוצאות שהוציא, וחיוב זה נכלל בחיוב גרמי.

מכאן שראובן יהיה חייב לשלם את הוצאות הנסיעה. אולם, ביחס להפסד עבודה החיוב אינו ברור. אדם שמונע מאחר לעבוד (אפילו כאשר הוא קושר אותו בחבל) נחשב על-פי כמה ראשונים לגרמא (עי' נימוקי יוסף, בבא קמא ח, א בדפי הרי"ף, בשם תוספות ורא"ה), ואילו אחרים (הרמ"ה, על-פי בבא קמא פה, ב, וכן הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי) מחייבים על כך.

  • נזקי פחד

ראובן מסיים את הקניות בסופר, והולך הביתה עם שקיות בידו. שמעון מתחבא מאחורי קיר, ולפתע קופץ מול ראובן כדי להפחידו. ראובן, שנבעת, מפיל את השקיות שלו לרצפה, וכתוצאה מכך נשבר בקבוק יין יוקרתי. האם שמעון נושא באחריות נזיקית?

בשולחן ערוך (תכ, לב; עי' גם רמ"א שפו, ג וש"ך שפו כד) פוסק שלהפחיד אדם וגרימת נזק או חולי, בלי שיהיה כל מגע פיזי, נחשב גרמא. הדבר אמנם אסור, אך אין עליו אחריות נזיקית, אך יהיה בו חיוב בדיני שמים. כן הדין גם כאשר אדם רודף אחר חברו, וכתוצאה מכך הלה נופל ונפצע.

שמעון פטור אפוא מעיקר הדין מפיצוי ממוני על בקבוק היין, על עליו לשלם בדיני שמים. כמובן שההכלה תשתנה אילו שמעון היה מכשיל את ראובן פיזית. כל מקרה של מגע פיזי ייחשב לנזק ישיר, ושמעון יהיה אחראי אפוא על הנזק (חושן משפט תכ, ה, לב).

  • שבירת כלים

ראובן שבר לשמעון את כליו המקצועיים, ובכך השבית את עבודתו למשך שבוע. האם הוא אחראי להפסד ההכנסות?

בירושלמי (בבא מציעא ה, ג) מבואר שאין חיוב נזיקין על "מבטל כיסו של חברו" (מי שמונע מחברו את הגישה לכספו, ובכך מפסיד רווחים), ואין עליו אלא "תרעומת". מכאן נראה שגרימת הפסדי רווחים נחשבת לגרמא בלבד, ואין בכך חיוב על-פי דין, אלא חיוב בדין שמים בלבד. ייתכן שאין אפילו חיוב בדין שמים, כיון שמדובר בנזק לרווחים ולא לקרן (עי' ש"ך סא, י; שו"ת אמרי בינה סימן א).

אולם, כאשר יש הפסד ודאי להכנסות, יש פוסקים שכתבו שהדבר נחשב לנזק ישיר, ועל ראובן אפוא לשלם (ערוך השולחן סא, יא). אין הדבר מוסכם על כך הפוסקים, כך שבפועל יהיה קשה לשמעון לחלץ את תשלום הנזק מראובן בבית הדין (עי' פתחי חושן, נזיקין עמ' 73-72).

סיכום

ניתן להרחיב ולאריך מאד בענייני גרמא וגרמי, ומאמר זה רק נגע נגיעה קלה בנושא. מטרת המאמר היא בעיקר להעלות את המודעות לנושא, ולהראות עד כמה הוא רלוונטי בחיי היומיום. אנו מוקפים כיום במצבים של נזק עקיף (נזקים בהקשר של פוליסות ביטוח הם דוגמה שכיחה), ופוסקים נדרשים לעתים קרובות לפסוק בנושא. כמובן שיש להפנות כל מקרה קונקרטי לגורם הלכתי מוסמך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *