שאלה:
שלום ברכה!
רציתי לשאול, ע"פ הכלל בהלכות שבת שמותר שבות דשבות במקום מצוה או צורך גדול, האם ניתן להתיר במקרים הבאים בחשמל שנפל בשבת (במקרה שיש ביטול עונג שבת וצער):
א. להרים את המתג ע"י גוי בשינוי.
ב. לכוון את השעון שבת שידלק מעט יותר מאוחר ואז להרים את המפסק ע"י גוי,(גרמא ע"י גוי)
ג. כנ"ל שמכוון את השעון להרים את המתג ע"י ישראל בשינוי,
ד, במקרה ואין חוט להט (כגון רוב הנורות בזמננו) להתיר ע"י גוי כדרכו, א ע"י ישראל בשינוי או בגרמא כנ"ל,
בתודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
א. ההנחה שהדלקת האור היא רק שבות אינה מדוייקת לכל הדעות, כידוע לדעת החזון איש, גם כשאין נורת להט יש איסור דאורייתא של בונה בעצם סגירת המעגלים החשמליים. כמה מהפוסקים חששו לדעה זו, ראה שו”ת אגרות משה ח”ד סי’ פד, ובס’ ארחות שבת פרק כו עמ’ נט בשם הגרי”ש אלישיב והגר”ש וואזנר. הגר"ע יוסף לא חשש לדעה זו.
ב. כל הקדמת פעולה בשעון שבת אסורה, ראה כאן.
ג. דין שבות דשבות לצורך מצוה יש שסוברים נאמר רק בגוי ולא בישראל, ראה פרי מגדים סי' שז א"א ס"ק ז, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכא.
אמנם דעת הרבה אחרונים הלכה למעשה להקל בשבות דשבות לצורך מצוה גם על ידי ישראל, ראה שו"ת האלף לך שלמה (או"ח, קמו, וראה שהקל אף כשאחד מהשבותים הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהוא שבת חמור, וכאמור), שו"ת מהר"ם בריסק (הנ"ל), שו"ת מהרש"ם (ג, קצח, ובאופן שהוא שעת הדחק וחושש מפני נכרי שהוא גברא אלימא), שו"ת דברי מלכיאל (ה, רלח, לענין שאיבת חלב אם בשבת לאיבוד משום צער), שו"ת ויען יוסף (או"ח, קסד, ע"פ הפמ"ג הנ"ל). וע"ע מש"כ בזה בביאור הלכה (שטז, יב ד"ה לצוד; שמט, ה ד"ה ואפילו). וכ"כ חזו"א (קג, יט), וכן הכריע באג"מ (או"ח ד, צא ענף א). וע"ע בס' הליכות שלמה (תפילה ה, ה) שהגרש"ז אויערבך התיר לחולה לשאת עמו תרופה בצאתו לבית הכנסת על ידי שינוי, כיון שהיא שבות דשבות לצורך מצוה.
ד. כנ"ל א.
בס"ד
מ"ש ששבות דשבות ע"י ישראל אסורה, והבאתם ד' האוסרים
זו מחלוקת ישנה, וכמה פוס' מתירים, עי' מהרש"ק בהאלף לך שלמה קמו ובשו"ת מהר"ם בריסק ח"ב סד-סו, וכ"פ הגר"ע יוסף לוית חן אות לה ובחזון עובדיה חלק ג', והיא הוראה פשוטה אצל תלמידיו
תודה רבה על התשובה, אך לא כ"כ הצלחתי להבין:
א. אף שיש דעות שחשמל הוא דאורייתא, מ"מ הא דעת הרבה פוסקים ובתוכם הגרש"ז אויערבך, שהוא לכל היותר דרבנן, האם יש חיוב לחוש ולהחמיר כולי האי באמירה לגוי שהוא דרבנן, ולמה עדיף דבר זה משאר דבר הנתון במחלוקת (כגון בישול אחר בישול בלח) שדעת פוסקי ספרד (עכ"פ) להתיר ע"י גוי? ובייחוד שיש דעות בפוסקים ששבות מתר לצורך מצוה גם בשביל מלאכה דאורייתא.
ב. לא הבנתי את הטעם לאסור בגרמא ע"י גוי, (דהיינו שדוחה את ההפעלה ע"י שעון שבת, ורק אז הגוי מרים את המתג), וראיתי באורחות שבת ח"ג עמ' תצ שהביאו שהגרש"ז אוירבעך צידד להתיר גרמא ע"י גוי אף שלא לצורך מצוה, לא הבנתי למה זה שייך להקדמת שעון שבת, הרי כאן מדובר ע"י גוי או בשינוי?
ג. בדין שבות דשבות ע"י ישראל, אמת כי מפשטות הסוגיא ודברי הראשונים שראיתי בסוגיא זו יותר נראה שההיתר נאמר דוקא ע"י גוי, אך למעשה רבים סומכים ע"ז גם ע"י ישראל, כך ראיתי באורחות שבת פרק כ סעי' קיז ובהערה שם, וכן ראיתי בפסקי תשובות שהביא הרבה שמקילים בזה (בסי' שז כמדומני), וכמובן שכן דעת הגר"ע יוסף וכמו שהעירו כבר מקודם,
ד. ע"פ כל הדברים הנ"ל לא הצלחתי להבין, מדוע ע"פ דרכי ההוראה יש להחמיר כ"כ במילי דרבנן ולא נוכל לסמוך על המקילים אף שהוא צורך גדול ושעת הדחק? ולכל הפחות היה ניתן לומר שהמיקל בזה יש לו על מי לסמוך? (גם אמר לי מישהו, שמתוך שכ"כ מחמירים יש הרבה אנשים שעלולים להכשל לעשות באיסור, לכן לכאורה יש מקום לומר שנכון לפרסם אם יש דרכי היתר שניתן לסמוך עליהם מעיקר הדין עכ"פ לפי חלק מהדיעות),
בתודה
השאר תגובה