שאלה:
שלום לרבנים האם הרב עובדיה מתיר אבקת חלב נוכרי?2 האם המ"ב אוסר לנגן בבית הכנסת והאם זה רולונטי להיום והאם זה דוקא בעוגב אסור ואם כן מה מיוחד בעוגב שאסור? אשמח למקורות תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
באבקת חלב נכרי נחלקו הדעות, יש שהקלו בזה בעבר בעיקר משתי סיבות: א. היצור מחלב בהמה טהורה טוב ויעיל יותר וממילא אין חשש שיערבו בזה חלב בהמה טמאה. ב. לא גזרו אלא על חלב ולא על אבקה. למעשה גם הגר"ע יוסף שצידד להקל בזה מעיקר הדין סיים שראוי להחמיר. מלבד זאת אני מציין תמיד, אין שום כשרות מהודרת שנותנת הכשר על דבר כזה, ממילא יש עוד אלף ואחד סיבות לא לאכול את אותו שוקולד וכדומה שיש בו אבקת חלב נכרי, אין לאכול מאכלים ללא כשרות מהודרת! כשרות זה דבר מורכב!
2. אין מקום לנגן בכלי נגינה באמצע התפילה, יש סדר לתפילה וצורה שמקובלת מדור דור. בעבר הנושא הזה היה מאוד רגיש עקב זאת שהניאולוגים בהונגריה הכניסו עוגב לבית הכנסת כמו בכנסיה של הנוצרים…, אבל ללא קשר לזה, תפילה מתפללים באימה וביראה כמו אבותינו. אין עיוות גדול מזה שמכניסים כלי נגינה, הילדים לא מבינים כך כיצד צריכה להראות תפילה אמיתית וזה הרס אמיתי לחינוך ולתפילה בכלל. תרשה לי להוסיף נימה אישית, היום יש תופעה עצובה שבמקום להבין שעיקר היהדות היא להיות עבד ה', מחפשים ריגושים כאלו ואחרים והופכים את היהדות למשהו שמזכיר הרבה מאוד מתורות המזרח, מדיטציות ויוגות וכו', אין זו דרכנו, יש להתפלל בהכנעה כמו אבותינו.
מקורות:
הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ”ל, בשו”ת הר צבי (יו”ד סימן קג) נשאל “על דבר אבקת חלב הבאה מאמעריקא ונעשה בבתי חרושת שלהם מחלב שנחלב ואין ישראל רואהו, אם זה כשר לאכילת ישראל, או לא”.
הגרצ”פ פותח את דבריו בדברי הרמ”א (יו”ד סימן קטו סעיף א) שכתב ש”חלב של עכו”ם שנאסרה, אינו מועיל אם יעשו אחר כך גבינות או חמאה ממנה, אלא נשארת באיסורה וכל מה שנעשה ממנה אסור”. הרי שהרמ”א סותם שכל הנעשה מחלב שחלבו גוי אסור, ואם כן גם אבקת חלב בכלל האיסור. ואמנם הש”ך (ס”ק מח) מחלק בדבר ומוסיף על דברי הרמ”א שזהו דוקא בסתם חלב, אבל כשאנו יודעים שדעת הנכרי היתה לעשות גבינות מחלב, מותר לישראל לעשות מחלב זה גבינות, וכדברי הרמ”א עצמו (לקמן סוף סעיף ב), שכל שבדעתו של הנכרי להקפיא את החלב, אין חשש שיערב בתוך החלב דבר טמא, ולכן מותר לישראל לעשות גבינה מחלב זה. ולפי”ז באבקת חלב אף שהוא גרוע יותר, מפני שגם גמר עשיית האבקה נעשית ע”י עכו”ם, מ”מ נלך אחר הטעם שמצד החלב הרי היא עומד להקפאה וידוע שהגוי אינו מערבו בחלב טמא, ומצד תעשיית האבקה ע”י הגוי הרי אין זה בכלל גזרת איסור גבינת נכרי שנאסרה ע”י מעשה הגוי. וכתב שלכאורה לשון הרמב”ם (פ”ג מהלכות מא”ס הט”ו) שכתב בשם מקצת גאונים המתירים חמאה של גויים, שהוא משום שלא גזרו על החמאה, מלשון זה נראה שבגזירתם על הגבינה לא נכללו כל תוצרת החלב, אלא דוקא בגבינה גזרו, ואין למדין מזה על שאר דברים הנעשים מחלב. ואם כן כשם שאין חמאה בכלל גזירת איסור הגבינה, הוא הדין גם באבקת חלב אין גזירת גבינה.
הגרצ”פ זצ”ל מאריך בבירור הענין ועומק דברי הגמרא, הראשונים והפוסקים וכותב שאבקת החלב נעשית מחלב פרה ולא ממין אחר, ובודאי אף את”ל שיש לחוש לתערובת חלב טמא, עדיין יש לדון שאבקת החלב זו מותרת משום ספק ספיקא, ספק שמא אין באבקה כלל תערובת חלב טמא, ואף אם יש בו תערובת חלב טמא, שמא אינו אלא מיעוט שאינו אוסר מן התורה. ואמנם העיר הגרצ”פ שלפי”ז בעיקר האיסור שגזרו על חלב עכו”ם, מדוע לא התירו את החלב משום ספק ספיקא, ואם כן אנו רואים שאין בכח ס”ס זה להתיר ספק איסור של חלב טמא. והוא מוכיח מדברי הפוסקים שדוקא בגזירת חכמים שאסרו חלב וגבינת נכרי, החשיבו את החלב והגבינה כאסורים בוודאות, למרות הספיקות שיש בהן, וע”ש עוד.
הגרצ”פ מצטט את דברי התשב”ץ (בסופו, בחוט המשולש סי’ לב) שכתב כך: “וי”ל שלא חששו רז”ל אלא לחלב גמלא, שדרך אנשי העולם לחלבם. אבל חומרתא וסוסיא לא שכיחי למיחלב להו והיא מילתא דלא שכיחא, וכ”כ הרשב”א ז”ל”, עיי”ש באריכות, שבמקום שלא שכיח גמלים, לא גזרו רבנן והוא מתיר חלב עכו”ם. וכותב ההר צבי ש”ידוע שבארצות הברית אין גמלים ואין לחוש לחלב גמל ושל חמור ושל סוס או חזיר דלא שכיח שיחלבו אותם, וגם חלב של חזיר הוא מיעוטא דמיעוטא נגד חלב פרה, ומכש”כ בנידון דידן שיש פיקוח ממשלתי ומקפידים מאד שלא לערב שום חלב זולת חלב פרה, ובפרט דאנן נקטינן דגזירת חז”ל על גבינה של עכו”ם לא היתה משום עירוב חלב טמא וכמבואר ברמב”ם ובשו”ע, ובביאור הגר”א דלעיל אומר דמה”ט חמאה של עכו”ם מותרת אע”ג דס”ל דגם בחמאה יש צחצוחי חלב, מ”מ לא עמדו למנין לאסור משום חשש זה וכיון דנקטינן דחמאה לא היתה בכלל גזירה דחלב שוב לא נאסרה משום צחצוחי חלב טמא דאינו אלא ספק דרבנן, ואבקת חלב נמי אין בה חשש של העמדה באיסור כמו חמאה, ומכיון דהאבקה לא היתה מעולם נכללת לא בגזירת חלב ולא בגזירת גבינה ואין בה חשש של אעירובי חלב טמא, שהעכו”ם קפיד שלא לערב בה חלב טמא וגם לא שכיח חלב טמא כלל שם, ובפרט שיש עונש על המזייף, לכן אין מקום לאסור את המותר ולעשות גזירות מעצמנו”.
הגרצ”פ מדגיש בהמשך דבריו שבודאי שהנכרי מקפיד שלא לערב באבקת חלב הפרה גם חלב טמא, כיון “שתעשיית האבק מחלב טמא עולה בהוצאות יתירות על אבק חלב טהור שבטמא יש אחוז מים יותר וצריכין הוצאות מרובות לייבשו יותר מבחלב טהור ובבית חרושת כזה שעושין האבק בכמות מרובה יש הפרש גדול בין טהור לטמא דבטמא הוצאת הייבוש מרובה, והכנסה, דהיינו האבק, מועט, וחלב טמא לא יצלח להוציא ממנו אבק באותה כמות של חלב טהור, וזולת זה הרי פיקוח ממשלתי מעכב מלערב בו כל מין חלב שאינו חלב פרה”.
גם בשו׳׳ת ישכיל עבדי (חלק ה יורה דעה סימן ט׳) כתב בענין אבקת חלב, מכיון שהאבקה נעשית על ידי נכרי, הוי ליה כעשיית הגבינה בידי נכרי לצורך ישראל, דלא באו לידי ישראל באיסור בעינייהו, רק אחר שנקרש, דהיינו אחר עשיית האבקה, שנקרש החלב ונעשה אבקה, ושפיר מותרת האבקה לישראל בדיעבד לדעת הרמ״א.
והגר”א וואלקין זצ”ל בשו״ת זקן אהרן (ח”ב סימן מד) כתב, שיש להתיר אבקת חלב אפילו לגדולים, משום דחשש דבר טמא לא שייך בבית חרושת גדול כזה, ובפרט שדבר טמא אינו מצוי בינינו, ומשום דבר שנאסר במנין נמי אין לאסור, דכיון שנעשה לאבקה, פנים חדשות באו לכאן, ואינו בכלל הגזירה. על אבקת החלב המעורבת בשוקולד שווצרי מביא הצי”א את דברי ה”הר צבי” וכותב ע”כ כך: “והנה כי כן, חוץ מה שיוצא לנו מדברי הגרצ”פ ז”ל גם לנידוננו שאבקת החלב הניתנת במוצרי השוקולדה מותרת היא בכלל, עוד זאת נלמד מהם בעל אחת כמה וכמה להתיר במכש”כ לכגון נידוננו אשר לקונים הישראלים המדובר כבר על תערובת שניה. זאת אומרת לאחרי שגם את האבקת חלב מערבם בגוף אחר, הוא מוצרי השוקולדה, אשר בהם מוצרים נוספים אחרים כנ”ל, לכן בודאי שיש איפוא מקום לומר שאפילו מחמירים באבקת חלב לבד, מכל מקום יודו גם הם בכגון דא שאבקת חלב מעורב עם מוצרים אחרים שזה כבר לא היה כלל בגזירת הדבר שבמנין של חז”ל, ונשאר רק החשש כשלעצמו, ואם כן מכיון שברור לנו במציאות שזה רק מחלב טהור של פרות, א”כ כו”ע יודו שזה מותר”.
הגרמ”מ אפשטיין ז”ל בספרו שו”ת לבוש מרדכי סי’ כ”ב בתשובתו להגרי”א הרצוג זצ”ל, ששאלו על אודות חמאה של עכו”ם, ובדברי תשובתו הארוכה אליו העלה להלכה דרק ליקח חלב של עכו”ם ולעשות גבינה הישראל זה היה בכלל גזירת חלב עכו”ם, אך הגזירה לא היתה על דיני תערובות, וממילא על מה שלא נגזרה הגזירה הדר הדין דדבר שאין לו עיקר מן התורה בטל ברוב, וכמו”כ אף שידענו שכונת העכו”ם היתה לעשות הגבינה או חמאה אעפ”כ לא חל עדנה הגזירה כל זמן שלא לקח ישראל, ואם העכו”ם עושה חמאה מותר, ולכן היכא דאין לחשוש לתערובות כמו בזמן הזה נשאר האיסור רק משום דבר שבמנין, א”כ היינו דוקא מה שהי’ בפירוש הגזירה, היינו דהישראל יקנה חלב העכו”ם לעשות חמאה, אבל חמאה של עכו”ם הא לא נאסר במנין, ממילא החמאה מותר אחרי דאין לחשוש משום תערובות ע”ש, ורק כותב שם שיש להקפיד שלא לעשות החוזה שיקנה הישראל החלב קודם שנעשה הגבינה דאזי הא ישאר הגזירה שבמנין שאסרו לישראל לקנות החלב ולעשות הגבינה יעו”ש באריכות.
בשו”ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן כה) מצטט את דברי הלבושי מרדכי וכותב: “הרי לנו בית אב לדברי האמורים מדברי הגאון המופלג הנ”ל, ודון איפוא מינה גם לנידוננו וכנז”ל, ובהדגשה, דבנידוננו הא עדיף אפילו מהאמור בשו”ת לבוש מרדכי, באשר שבנידוננו הא מלבד האבקת חלב הרי מעורבים במוצרי השוקולדה עוד חומרים אחרים כשרים בתכלית ההידור והמה צמחיים ללא שום חשש כלל של עירבוב שומן או איזה יסודות אחרים מן החי (ככתוב במכתב הרבנות מציריך) ועל סוג כזה בודאי לא דיברו חז”ל, ולא היה זה בודאי אם כן בכלל גזירת הדבר שבמנין (אפילו למאן דס”ל שגזירת החלב של עכו”ם נחשבת לגזירת דבר שבמנין).
ובספר אוצר המכתבים להגאון רבי יוסף משאש זצ׳׳ל (חלק ג סימן אלף שצ״ב) נשאל בדין האבקת חלב, וכתב שחקר ושאל את בני התורה אשר באו מאמריקה וסיפרו על אופן עשייתם וכתב ש”הדבר פשוט שהוא היתר גמור ואין בו שום ריח ספק כלל וסמך על דברי התשב״ץ ועוד פוסקים, ובפרט שגם במקומם מאז ומקדם נהגו בו היתר זולת שנים שלשה גרגירים שהחמירו על עצמם בזה. ועתה אין גם אחד מפני שעיניהם ראו שהממשלה מקפדת הרבה אף על תערובת מים וחלב וכ״ש על חלב בהמה דמאיס, שלפי הרופאים הרבה מזיק לאדם ומחמת כך מירתתי לערב ועוד דאומן לאמרע אומנותיה וליכא למיחש בה למידי וגם פה אוכלים אותו הקטנים עם הגדולים”, עכ”ל.
הרה”ג רבי יגאל עזרא שמע מהגר״ש משאש זצ”ל, שבעירו מקנס שבמרוקו היו שותים חלב שחלבו גוי ואין ישראלרואהו וסמכו בזה היתרו של הגאון רבי רפאל בורדוגו זצ״ל (המכונה המלא״ך) שסמך על דברי התשב״ץ שהקיל בזה, והוסיף הגר״ש משאש שגם הגוי מירתת רתית מהממשלה שאוסרת לחלוב בהמות טמאות, ולכן באבקת חלב בודאי שמותר, ובפרט לקטנים, ואין להחמיר כלל ושהם היו שותים אפי׳ החלב עצמו לגדולים (פרט למספר מקומות במרוקו שהיו מחמירים, עי׳ שו״ת ישמח לבב שבעירו צפרו היו מחמירים בזה מאד). ומה גם הוסיף שיש ע״ז חותם כשרות של רבנים ברבנות הראשית ובודאי שבודקים היטב את הדברים וגם אם ישנה אבקת חלב עם פיקוח של ישראל משעת החליבה, אך חסר בו כמה מהמרכיבים הטובים לתינוק, אין להחמיר בזה, וכן הורה לו הגאון רבי שלמה מחפוד שליט”א.
והוא מעיד שבישיבת קול תורה וכן בשאר הישיבות הביאו בשנים קדומות אבקת חלב ע״י ארגון הג׳וינט לחלוקה בישיבות, וכן סיפר לו הגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט״א הרב דרמת השרון שכן היה בישיבת פוניבז׳, וכן סיפרו לו עוד ת״ח שכן היה בישיבות חברון ועוד. ואכן, דברים אלו מצטרפים לדברי ספר “אורחות רבינו” (ח”ג עמוד ע”ז) הנ”ל, כתב שמרן החזון איש הורה לישיבות להתיר ולהשתמש באבקת חלב, כיון שהיה קשה להשיג חלב טרי, והעיד בשם מרן הקהילות יעקב זצ”ל שהחזון איש התיר אבקת חלב נכרי, והמחבר עצמו, הגר”א הורביץ זצ”ל, כותב שיתכן שהכוונה היא להתיר רק בשעת הדחק, לחולים ולחלשים. ומביא שמרן החזון איש ביקר בחור מישיבת פוניבז’ שנפל למשכב והורה לו לשתות חלב המעורב באבקת חלב, למרות שבחור זה נהג לשתות רק חלב ישראל וגם לא אבקת חלב, עי”ש.
גם בעל שו”ת משנה הלכות, האוסר את חלב הנכרי שבפיקוח ממשלתי, מתיר את אבקת החלב נכרי, וכותב, (בחי”ג סימן קד), כך: “י”ל בעיקר גזירת חז”ל על חלב שחלבו עכו”ם שגזרו שמא יערב בו חלב טמא ויש לחקור אי הגזירה שגזרו הי’ בשביל עירוב חלב טמא או גם על טעמו גזרו דלכאורה נראה דלא גזרו רק על החלב שהרי לא נרגש טעם חלב טמאה בחלב טהורה דאל”כ ליהני טעימה ולראות אם יש בו טעם חלב טמא אלא ע”כ גזרו על עצם החלב ולא איכפת לן בטעמא כלל ואם הי’ מערב אם הי’ במציאות לערב טעם חלב טמא לחלב טהור ולא עיקרו וממשו לא הוי בכלל הגזירה, ויש להאריך בהסבר סברא זו ואין הז”ג כעת. ולפי”ז אי נימא הכי א”כ באבקת חלב דלא נשאר איסור ורק טעמא כה”ג אפשר דליכא איסור כלל. וא”כ בנידון דידן באבקת חלב אפי’ עבידא לטעמא כיון די”ל דלא נאסרה מעולם דלא אסרו רק החלב כמו שהוא ולא שנעשה אבק וגם בזה אפשר דאפי’ גזרו גם על האבק אפשר דעל טעמא לא גזרו והו”ל ספק איסור דרבנן במילתא דעבידא לטעמא לכו”ע בטיל”. וכך הקילו עוד רבים וטובים, שאסרו את חלב הנכרי, למרות שיש עליו פיקוח ממשלתי, אך התירו את אבקת החלב, ובפרט לחולים וקטנים. וראה בשו”ת בנין אב סימן מז.
וכן פסק בילקוט יוסף יורה דעה ס’ פא: “אבקת חלב של גויים שמערבים בשוקולד וכדומה [עם הכשר מהרבנות], מעיקר הדין אין בזה איסור משום חלב עכו”ם, אחר שידוע שעושים אבקה זו מחלב פרות”. וסיים שראוי להחמיר.
סוף דבר הראנו לדעת שישנם רבים וטובים המתירים את האבקה לחלוטין, כדעתו של הגרצ”פ פראנק זצ”ל. ולקטנים, חולים וחלשים. הורה גם מרן החזו”א זצ”ל להקל בדבר, ואף איפשר לבני הישיבות הקדושות, בשנים בהם שרר בארץ ישראל מחסור גדול, לשתות חלב העשוי מאבקת חלב נכרי. ולכן ברורה היא עמדת הרה”ר לישראל, שאינה מעניקה הכשר למוצרי חלב נכרי נוזלי על כל סוגיו, למרות הפיקוח הממשלתי ההדוק בארצות נכר, אך מעניקה הכשר על מוצרים העשויים מאבקת חלב נכרי עם פיקוח ממשלתי הדוק.
