שאלה:
שלום, א. מה נחשב לגזל ממקום עבודה לגבי צילומים לחוברת עבור בן משפחה של העובד ועבורו , וכן עבור זמן הקלדה על חשבון העבודה או במקום העבודה,ומה הדין אם יש חשש כזה, אך אין ודאות?
ב.לפני שנים, מישהי שהיתה ביביסיטר לקחה חטיף של בעלי הבית שאצלם השגיחה.האם זה נחשב גזל, ואם כן איך אפשר להחזיר זאת היום?
תשובה:
שלושה הלכות נאמרו בלקיחת חפצים מחברו בלי רשות.
א. לקח דבר שדרך בני אדם שלא להקפיד עליו – מותר. ומדת חסידות להחמיר בזה.
ב. לקיחת דבר שדרך בני אדם להקפיד, אלא שאומד בדעתו כיון שאני חבר או קרוב של בעל החפץ, אילו היה יודע ודאי היה מסכים, נחלקו בזה הפוסקים, התוספות אוסר, והש"ך מתיר. ואפשר להקל כדעת הש"ך מאחר והנתיבות פסק כדבריו.
אם משתמש ללא ידיעת הבעלים בדבר שהדרך להקפיד, הרי הוא שואל שלא מדעת, ודינו כגזלן.
לאור הנ"ל, בשאלה א', אם מצלם צילומים מועטים שדרך בני אדם שלא להפקיד, או שאילו ידע המעביד היה מסכים כיון שהוא עובד במשרד, במקרים אלו מותר לצלם לצורכו האישי, ללא כל הבדל אם מצלם עבורו או עבור אחר.
אם מצלם מעבר להסכמה רגילה, אסור.
וכן בשאלה ב' אם לקחה הבייביסיטר חטיף שאילו ידעו הבעלים היו מסכימים, כיון שהיא שומרת בבית, יש להקל כדעת הש"ך, ואינה צריכה להשיב. ואם מדובר בחטיף יקר שכנראה לא היו מסכימים הבעלים אילו ידעו, חייבת להשיב. ואם אינה יודעת למי להשיב, יש להקל שתתרום את דמי החטיף לצורכי רבים – בית כנסת מקוה, או כל דבר ציבורי אחר.
להקליד בזמן העבודה אסור בהחלט, שאין העובד רשאי להתבטל ממלאכתו ולעסוק בדברים אחרים.
אם מקליד בעבודה ולא בזמן העבודה, מסתבר שהוא דבר שאין מקפידים, והדין כנ"ל שמותר.
אם יש ספק אם גזל מהמעביד ולא בטוח, פטור מלשלם, כדין איני יודע אם נתחייבתי ואין התובע תובעו – ופטור בדיני אדם וכן בדיני שמים.
בהצלחה.
מקורות:
חפץ שלא מקפידים: שו"ע חו"מ סימן שנט.
אילו ידעו בעלים היו מסכימים: ש"ך סימן סנח סק"א.
שואל שלא מדעת: שו"ע סימן רצב ס"א.
בזמן עבודה אסור להתבטל או לעסוק בדברים אחרים: שו"ע סימן שלז סעיף כ.
אם מסתפק האם חייב לשלם ואין הלה תובעו פטור אף לצאת ידי שמים: שו"ע סימן עה סעיף י.
