שאלה:
בעזשהשי"ת
אחדשה"ט הנני פונה למעכ"ת ע"ד דין תורה על בית אחד בשכונתינו, אשר שני הצדדים חתמו מרצונם הטוב שטר בוררות בלשון כזה (המובא בסוף העמוד), וקבלו עליהם ג' רבנים להורות להם למי שייך הבית.
אחר שמיעת שני הצדדים הוציאו הרבנים פסק דין שהבית שייך לצד א'.
תיכף אח"כ פנה צד ב' להבי"ד וטענתם בפיהם שאפילו לפי הפסק שהבית שייך לצד הא', אמנם עכ"ז לפחות יש להם זכות השתמשות מכמה טעמים שאכמ"ל.
אמנם דא עקא שאחד מהדיינים היגר למדינה אחרת וסילק את עצמו לגמרי, והיות שהצדדים לא חתמו שביד הדיינים למנות אחרים תחתיהם (כפי שאכן כותבים כהיום ברוב שטרי בוררות), ע"כ במושכל ראשון הייתי דן לומר שנתבטל הבי"ד כמש"כ בשו"ע (חו"מ סימן י"ח סעיף ד') שלשה שישבו לדון וסילק א' מהם עצמו אין השנים יכולים לגמור את הדין, ואפילו יודעים היכן הדין נוטה, נמי אין השנים יכולים לגמור את הדין כמבואר בתומים ובנתיה"מ וכן הסכים עמהם בשו"ת ארי' דבי עילאי והערוה"ש, ודלא כהש"ך.
ואין לומר שהיכולת ביד הבוררים למנות דיין אחר במקומו כמו שמצינו שם בסעיף א' גבי אחד אומר איני יודע שמוסיפין, דזה דוקא נאמר בדין תורה, משא"כ כהיום שחותמים על פשרה ויושר וכדאי לציין לשון הערוה"ש (חו"מ סימן י"ח סעיף ד') וז"ל ואם אחד מהם נסתלק אין ביכולת המבוררים להוסיף פשרנים או מבוררים בעצמם כמו בדין אלא צריכין דעת הבעלי דברים דהא אין זה דין תורה ויכולים לומר על אלו החדשים אין רצונינו לסמוך עכ"ל, וממילא בנידון דידן שא' מהצדדים אינו מרוצה בזה לכאורה בוטל הבי"ד.
והעירני חכ"א שאולי אפשר לומר שהיות שכתוב בשטר שמועיל כתוקף חוק ארביטרעישא"ן המועיל עפ"י חוקי הממשלה, ובדיניהם להבדיל המנהג שהבוררים ממנין שלישי הרצוי להם בלי רשות הצדדים (הגם שהצדדים יכולים לעכב בערכאות כשיש להם הוכחות שפלוני אינו ראוי) ולכן מכח וויתור – ע"י שחתמו שטר כזה – ביד הדיינים למנות בורר כרצונם.
הגם שלענ"ד דבריו אינם נכונים מכמה טעמים, הן דדינא דמלכותא לא נאמר במקום שתוה"ק אומרת להיפוך כמבואר בפוסקים, ובעיקר מצד הסברא שכוונת השטר בזה רק שיתאפשר לכופו אח"כ לקיים הפס"ד כחוק הארביטרעישא"ן שמחייב הצדדים, וכן משמעות לשון השטר שהתוקף יהיה כתוקף החוק ולא ח"ו שדנים כדיני העכו"ם.
יורינו כמע"ת האם אפשר לחייב הצדדים לקבל עליהם בית דין זה או כיון שהאחד נסתלק נתפרדה החבילה? (כמובן שעל הפס"ד שהוציאו במעמד שלשתן אין לערער).
המצפה לתשובתו הרמה
בקידה והשתחויה מול הדר"ג
יצחק יוסף שטרנפלד
פה שיקאגא יצ"ו
אנחנו הח"מ מקבלים עלינו מרצונינו הטוב את פלוני ואת פלוני ואת פלוני בדבר כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לכל אחד מאתנו על חבירו וכל הסכסוכים המסתעפים מהענין, והרינו מתחייבים לקיים כל מה שיפסקו לנו ולשלם כל מה שיחייבו, וכן אנחנו מוחלים כל מה שיפטרו הכל לפי ראות עיניהם הן הנראה להם מצד הדין והן הנראה לם מצד פשרה או יושר כפי הכרעת דעת כולם או רובם. ויהיה תוקף שטר זה כתוקף כל שטרי בוררין המועילים עפ"י תוה"ק וכתוקף Arbitration המועיל עפ"י חוקי הממשלה. ואם א' מאתנו הח"מ ישתמט מלבא לפני הרבנים הנ"ל לגמור הטענות הרשות ביד הרבנים הנ"ל להוציא הפסק דין כפי ראות עיניהם
תשובה:
שלום וברכה לרבנים הגאונים,
בשו"ת אבן השהם סימן נט כתב שחתימה על שטר בוררות לא נותן תוקף לפשר, שכל מהותו נכתב לחזק את הד"ת שנוכל לכופו לקיום הפס"ד.
ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן רסג הביא את דבריו וחולק עליו וסובר שכיון שפשט המנהג לפשר במקום שיש שבועה, לכן מחייב החתימה על שטר בוררות. עכ"ד.
נמצא שלדברי אבן השהם אין השטר בוררות מחייב כפי דיניהם. וגם המהרש"ם שחולק היינו דוקא בדין המובא שם שנהגו לפשר במקום שבועה, שהחתימה מהוה הסכמה לחוק הבוררות, כיון שנהגו. אבל על דברים שאין להם מנהג כגון לבחור דיין תחת הדיין שעזב, שאין מנהג בזה, נראה שמודה המהרש"ם לאבני השהם שאין השטר בוררות מחייב.
ונמצא לדינא שאין יכולים שני הדיינים הנותרים לכפותו לדון אצלהם, וכמבואר בשו"ע סימן יח ס"ד בדיין אין השנים יכולים לכפותו לגמר דין.
בכבוד התורה
נפתלי בן חיים
