שאלה:
ב"ה
כבוד הרבנים שליט"א
למדנו לאחרונה בדף היומי במסכת שבועות דף ט"ו שאסור לומר פסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' " בשביל רפואה, בבקשה האם תוכלו לתת הסבר יותר מפורט והאם זה רק במכה או גם בדברים אחרים כי הרי יש פסוקים שאומרים לסגולה כגון פרשת המן ופרשת הקטורת.
תשובה:
שלום רב,
אכן, כדברי הגמרא כך גם פסק הרמב"ם (פי"א מהלכות עבודה זרה הי"ב): "הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יבעת, המניח ספר תורה או תפלין על הקטן בשביל שישן, לא די להן שהן בכלל חברים ומנחשים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה. שהן עושין דברי תורה רפאות גוף, ואינן אלא רפאות נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך. אבל הבריא שקרא פסוקין או מזמור מתהלים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ונזקים הרי זה מותר". כלומר, לחולה אסור. אולם ראה בדברי המהרש"א בעירובין (נד) לגבי הגמרא החש בראשו יעסוק בראשו רואים שמותר להתשמש בדברי תורה לצורך מחלתו. שביאר שהכוונה היא ע"י העיסוק בתורה המחלה לא תחמיר. וכך כנראה הכוונה בתפילות ובתהילים שאנו נוהגים מקדמת דנא לומר בשעה שיש חולים – שלא יחמיר והמצב ויסכן את החולה במיתה.
עוד ראיתי שציין מו"ר הגר"א וייס שליט"א בתשובה שבמקום סכנה לכו"ע אין חשש ומותר להתפלל עליהם. ובנוסף ציין לדברי רבינו יונה עמ"ס ברכות (ג' ע"א מדפי הרי"ף) שכתב לבאר למה הקשו בגמ' על ר' יהושע בן לוי שאמר שיר של פגעים לפני שינתו ממה דאסור להתרפאות בד"ת ולא הקשו כן במה דאמר ריב"ל דמצוה לקרוא קר"ש על מטתו, "מפני שאלה הפסוקים אינו אומר אותן לעולם לשם חובה והם של שמירה ונראה כמו שמתרפא בדברי תורה אבל בקר"ש שדרך הוא לאמרו לשם חובה אינו נראה כמתרפא בדברי תורה". ומדבריו נראה שאיסור זה תלוי בכעין מראית עין, דכל שנראה כמתרפא בד"ת אסור, וכל שאינו נראה כמתרפא בד"ת אין בזה קפידא, ומותר. ולשיטתו נראה שאין כל חשש איסור באמירת תהלים לרפואת החולה כיון שרגילים אנו לומר תהלים תדיר.
