שאלה:
יש סבון נוזלי שקוף שכאשר מוציא הסבון לאויר העולם הוא נהפך להיות קצף לבן. האם יש בעיה להשתמש בו בשבת (לגרום שהסבון נוזלי נהפך לקצף)? האם זה כמו לעשות קצפת בשבת? מה הדין בעשיית קצפת בשבת?
תשובה:
בוקר טוב.
דעת רוב הפוסקים וכן המנהג שאין בכך בעיה בשבת, כיון שאין ביצירת הקצף שאינו דבר עמיד משום נולד, וכן אין בכך בעיה של ממרח כיון שזה דבר נוזלי, וכן המנהג, [אולם דעת האגרות משה להחמיר בזה].
ואף בעשיית קצפת [ביד] התירו בס' ארחות שבת פרק טו סעי' כח, וסברו שאין בזה איסור נולד.
מקורות:
שו”ת שאלי ציון (תנינא א-ב, סי’ ט, שכן הורה הגרצ”פ פרנק), שמירת שבת כהלכתה (פי”ב ס”ז וסכ”א ובהערות שם, שכן דעת הקצות השלחן והגרש”ז אויערבאך), שו”ת פאת שדך (להגרש”ד מונק, ח”ב סי’ פז אות ד), ארחות שבת פי”ג סט”ז, ופי”ז סכ”ז ובהערות שם, (שכן דעת הגרי”ש אלישיב) מבית לוי (קובץ ו תשרי תשנ”ה עמ’ מד שכן דעת הגר”ש וואזנר) שו”ת רבבות אפרים (ח”ח סי’ קנד, שכן המנהג אם כי דעתו להחמיר כדעת רבו האגרות משה).
■"כיון שאין ביצירת הקצף
שאינו דבר עמיד,
משום נולד."
■קיים לי סבון כזה
אבל הקצף שלו
כן מחזיק מעמד הרבה שעות.
■לכן שאלה:
מה גדר הזמן
ל-דבר שאינו עמיד?
רק מה שיותר מ-24 שעות? שעות זמניות או רגילות?
תודה.
זה בסדר. תחזיק ביד תראה שהוא מתפוגג לא נוגעים אז זה נראה עמיד.
המקור של דברי האורחות שבת הוא נאמר רק בלשון "לכאורה", וגם זה רק לשיטת האוסרים עשיית קרח בשבת משום "נולד". אז מכאן ללמוד למקרים אחרים ושיטות אחרות צריך ראיה.
ולגבי מקור השש"כ נראה שאין להוכיח משם בצורה ברורה, כי מקור דבריו הוא על שטיפת כלים בסבון, שאין שם רצון ותועלת לאדם בבועות אלו וביצירתם. מה שאין כן בשקשוק חלב וכדומה שיש לאדם רצון בקצף, וזה יותר דומה לאיסור של עשיית בועות סבון ששם יש לאדם רצון בקצף שיוצא.
נכון שיש לחלק קצת שבעשיית בועות סבון יש רצון ממשי בהם ספציפית מה שאין כן בשקשוק חלב, אבל עדיין אי אפשר לחלק בחלב שיכול לעשות את השקשוק בלי הבועות. ויש פה תוצאה המתחלקת לשתיים.
אני מבין מדבריהם שעיקר הנימוק הוא בגלל שזה לא דבר ממשי בר קיימא.
האורחות שבת לא דיבר על דבר שהוא 'בר קיימא או לא'. וגם לפי השש"כ שכן בהערה על בועות סבון הוא נתן להתיר בזה לגבי קטנים שיכולים. מכאן ללמוד ולהסיק לשקשוקה חלב באופן גורף,אני לא חושב שזה נכון ושייך.
אני ציינתי לשש"כ במהדורה הישנה שם נקט בפשיטות בלי להזכיר את ענין הקטנים, ואינני חושב שהוא מתכוין בדוקא אלא לדוגמא בעלמא. עכ"פ יישר כח.
במהדורה הישנה.
בגוף הטקסט למעלה הוא רשם שמותר לקטנים.. ובהערה למטה הוא הסביר משום שזה ללא קיום.. וכך גם במהדורה החדשה.
תודה רבה
מעניין, כי המהדורה שלפני פרק יב סעיף ז לא כתוב כך, יכול להיות שהיו כמה מהדורות.
הכוונה היא בפרק טז.. במהדורה הישנה הערות פ ופא. צריך לעשות שכלול וחיבור של דבריו בפרק יב ושם. וגם יש לו הפניה לפרק יב.
נכון, יישר כח.
השאר תגובה