טוחן בשבת בירקות מבושלים

שאלה:

האם מותר בשבת לחתוך תפוחי אדמה דק דק כדי לאכלם לאלתר ?

תשובה:

שלום וברכה

לגבי תפוחי אדמה מבושלים הורה הגרש"ז אויערבך, שאם התרככו היטב היטב, זה בכלל אין טוחן אחר טוחן ומותר, אבל אם עדיין לא התרככו היטב זה בכלל שאר איסור טוחן שאסור לאלתר.

מקורות:

כתב בשו”ת הרשב”א (ח”ד סי’ ע”ה): “מסתברא, דהא דפריס סילקא, דוקא במחתך דק דק, כדי לאוכלו למחר, או אפילו לבו ביום, ולאחר שעה. לפי שדרכו של סילקא לחתכו דק דק בשעת בשולו, וכל שדרכו בכך, ומניחו לאחר שעה חייב. אבל לאוכלו מיד, מותר, שלא אסרו על אדם לאכול מאכלו חתיכות גדולות או קטנות. דכענין שאמרו (שבת ע”ד ע”א) לענין בורר, היו לפניו שני מיני אוכלין, בורר ואוכל, בורר ומניח לא יברור, ואם בורר, חייב חטאת, ופירשה אביי דהכי קאמר – בורר ואוכל לאלתר, בורר ומניח לאלתר, ולבו ביום לא יברור, ואם בירר, נעשה כבורר לאוצר, וחייב חטאת, דאלמא כל שאוכל לאלתר, כדרך שדרכן של בני אדם לאכול, אע”פ שיש באותו צד בעצמו חיוב חטאת, בשמניח לאחר זמן, ואפילו לבו ביום, והכי נמי דכוותה היא”.

אבל בשלטי גבורים (שבת ל”ב ע”א בנד’) כתב: “ותמיהני עליו, דכיון דהאיסור הוא משום טוחן, מה לי טוחן לבו ביום או לאלתר או למחר. וכי כל המלאכות כולן שרי לעשותן בדצריך לאותה מלאכה לאלתר. ואל תשיבני מברירה שהתירו לברור כשרוצה לאכול לאלתר, דהתם טעמא דבכה”ג שהתירו לא הוי ברירה, ועוד שחכמים עצמם פירשו דין הבורר בכה”ג. אבל הכא שהם פירשו דחתיכת ירק דק הוי טוחן ולא חילקו, מנין לנו לחלק מסברא ולדמות מה שלא דמו הם”.

להלכה

הב”י (שם) הביא את דברי הרשב”א וכתב: “נמצינו למדין, דמותר לחתוך בשבת קיבוץ ירקות שקורין אינשלאד”ה, והוא שיאכל לאלתר לדברי הרשב”א. ואפילו אם אחד מחתך לצורך כל בני הסעודה שרי, שהרי התוספות (ע”ד ע”א ד”ה בורר) פירשו, בורר ומניח דהיינו בורר לצורך אחרים. ומשמע דליכא מאן דפליג עליה דהרשב”א בהא, דהא שפיר מייתי ראיה מההיא דבורר[2]. ובלאו הכי לדברי התוספות פשיטא דכל שאר ירקי בר מסילקא שרו, ולפירוש רבינו חננאל והרא”ש (ז”ל הרא”ש שם פ”ז סי’ ה’ בפירוש פרים סילקא: “פירש רבינו חננאל, עצי דקלים שעומדים שיבי שיבי כעין נימין, שכשמפרק הנימין הללו, יוצא מביניהם כמו קמח דק, לפיכך המנפצו חייב משום טוחן. ופירוש הגון הוא, דומיא דסלית סילתי דבסמוך. ופירוש רש”י תמוה הוא, דבר שהוא אוכל ומחתך אותו דק דק, אין שייך ביה טחינה”) אפילו סילקא נמי שרי. ולדברי הרמב”ם כל היכא שאינו מחתך כדי לבשל פטור, ואפשר דמישרי נמי שרי לכתחלה. ולדברי רשב”ם ורא”ם דלא חילקו בכך, איכא למימר דלא מיתסר אלא במחתך כדי לאכול אחר שעה, אבל מחתך כדי לאכול מיד שרי, כדאשכחן בבורר. ועוד דפרים סילקא משמע שמחתכו לחתיכות דקות ביותר, וכדדייק לישנא דרש”י ולישנא דהרמב”ם ומפורש בדברי התוספות, ואינשאלד”ה אין דרך לחתכה לחתיכות כל כך דקות, הילכך נראה דלכולי עלמא שרי. ומכל מקום נכון הדבר להזהיר שיחתכום לחתיכות גדולות קצת ושיאכלו לאלתר, וכל כהאי גוונא נראה דלית ביה בית מיחוש לדברי הכל”.

וכ”פ הרמ”א (שם סעי’ י”ב) על דברי המחבר – “המחתך הירק דק דק, חייב משום טוחן”: “הגה… וכל זה לא מיירי אלא בחותך ומניח, אבל אם  לאכלו מיד, הכל שרי, מידי דהוי אבורר לאכול מיד, דשרי”.

וכתב המג”א (שם ס”ק ט”ו): “ובשלטי גבורים מפקפק על היתר זה, וגם הרב ב”י כתב ליזהר לחתוך לחתיכות גדולות קצת, עי”ש. אבל במדינתנו נהגו לחתוך הצנון דק דק מאד, ויש להם על מי שיסמוכו. ועכ”פ אסור לעשות עד יציאת בית הכנסת, דבעינן סמוך לסעודה ממש”.

וכ”כ הט”ז (שם ס”ק י’): “אם לאכלו מיד, פירוש לאותה סעודה, כמו בבורר. ואע”ג דמכין קודם הסעודה לאכלו תוך הסעודה, קרוי לאלתר”. וכ”פ בש”ע הרב (שם סעי’ י’) ובמשנה ברורה (שם ס”ק מ”ה).