שאלה:
שאלה: מבחינת חוקי העבודה יש איסור לפטר פיטורים שאינם מוצדקים ובית משפט פוסק פיצויים או החזרה לעבודה(בע"כ של המעסיק). האם יש צעד שאפשר לעשות במקרה של פיטורים שאינם מוצדקים בבית דין?
אם לא האם זה חל על כל מקומות העבודה? גם על מקומות שמתוקצבים מטעם המדינה כמו עמותות שמפעילות גנים ובתי ספר שמחויבות גם ע"פ הסכמים עם המדינה לעמוד בחוקי המדינה?
מה הגדר של חלות דיני העבודה מבחינת ההלכה האם זה רק המלצה למעסיקים או שיש אפשרויות לכוף אותם בבית דין לקיים את החוק?
האם ניתן לתבוע השלמת שכר לפי חוק שכר שווה לעובד ולעובדת ? כלומר לפי החוק עובדים באותו משרה(פחות או יותר)צריכים לקבל שכר שווה אם השכר לא שולם בשיוויון האם ניתן לתבוע על זה?
אם הובטח שכר יותר גבוה (ללא סכום)ולא הועלה השכר במשך תקופה ארוכה האם ניתן לתבוע על זה?
פיצוי בגין הלנת שכר ניתן ע"פ חוק בצורה של אחוזים האם יש אופן שניתן לתבוע פיצוי כזה או שזה בגדר ריבית האם יש הבדל אם הריבית מוחלת כקנס ע"פ חוקי העבודה או שזו ריבית ולא ניתן לעשות למעסיקים שמלינים שכר כלום על פי ההלכה?
אם נגרמו לעובד הפסדים עקב ההלנה האם ניתן לתבוע עליהם פיצוי או שזה בגדר גרמא בנזיקים
תשובה:
שלום רב,
א. בהחלט, בי"ד יתחשב במנהג המדינה ולחוקי העבודה יש על פי רוב תוקף של מנהג כיוון שהציבור נוהג בהם וכשלא סוכם מראש אחרת עם העובד, המעביד מחויב בהם. ובמקרה הזה יתחייב בפיצויים או יצטרך המעביד להמשיך לשלם לו והכל לפי המנהג (וראה חזון איש ב"ק כ"ג ב וליקוטים ט"ז א ובאגרות משה חו"מ ח"א עה)
ב. במקרה שהעובד/ת ידעו על התנאים הלא שוויוניים לפני העסקתם לפי דעת גדולי פוסקי זמנינו אי אפשר לחייב את המעביד כאמור שרשאי הבעה"ב להתנות חריגה מהמנהג. גם במקרה שלא, סבור אני שצריך לבדוק שאכן המנהג הזה התקבל בקרב החוג שמשתייכים אליו העובד והמעביד, ובמקרה שהם שונים זה מזה:
דעת הפנים מאירות (ח"ב סג) כשהולכים אחרי מנהג המקום ושניהם ממקומות שונים הולכים אחרי המנהג שהעבודה מתבצעת בו (וכך פירש דברי הירושלמי והרמ"א בשל"א ) כי כך אומדים את דעתם, ובמקרה שיש ראיה שדעתו של אחד מסכמת להתחייב כפי מקום מסוים הוא מחויב בכך ולפ"ז מסתבר לי שבמה שנוגע לחיובי המעסיק אם העבודה מתבצעת מביתו של העובד הולכים אחרי מנהגו של חוג העובד אולם כל מקרה לגופו ואי אפשר לחייבו מספק
ג. לגבי השאלה מה הדין במקרה שסוכם וכו' צריך לברר בבי"ד בדיוק מה סוכם
ד. לגבי פיצוי בגין הלנת שכר. יש לדעת שאף שהר"א מטוך סבור שאין בזה איסור ריבית, דעת הב"י (יור"ד בסוף סימן קס) לאסור כאחיו החולק וכן פסק הש"ך (קעו)(וראה חוו"ד קסח שאם הרוויח המעסיק מהכסף בינתיים דעתו שהרווח לעובד אבל חלקו עליו וראה חת"ס שמיישב את דעתו של הר"א מטוך ועיין בב"ח שם) והפתרון לכל הדעות שהעובד יעכב בידו מממון המעביד הבא לידו (ציוד משרדי וכד) עד שישלם לו שכרו או שירד לדין.
