שאלה:
בס"ד
ידוע שכל מאכל (מאפה) מיני מזונות , כאשר אוכל ממנו שיעור שלוש ביצים, הרי הוא כקובע סעודה ומברך המוציא, וכן נוטל ידיים לפני האכילה כדין פת.
א. מה הדין אם זה אינו מאפה אלא מטוגן בשמן, שאז ברכתו תמיד נשארת מזונות, כגון סופגניה, או כל תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן, הרי שברור שאינו יברך המוציא, , אבל מה הדין לגבי ברכת המזון ? האם נחשב עבור אלו המאכלים שיעור "קביעת סעודה" ?
ב. בסימן רמט סעיף ב, אסור לקבוע סעודה, האם כאשר מקיים על סופגניה או תבשיל מחמשת מיני דגן יש קביעת סעודה מעל לשיעור ?
ג. האם כאשר מגישים בזמן ארוחה סופגינה לדוגמא (דבר שאינו מאפה), זה לכו"ע שצריך לברך עליהם מיני מזונות? והאם רק למאפה יש לנו מחלוקת הפוסקים (ממולא , מתוק, קרנצי) שאז רק אפ מתקיימים שלושת התנאים כגון בקלוואה מברכים בסעודה, ואם רק שני תנאים הרי ספק ברכות להקל (לדין הספרדים).
אשמח אם הרב יצרך כמה מקרות
תודה רבה
תשובה:
שלום רב
למעשה כללת כאן בשאלתך כמה נדונים שונים… ברור שעל תבשיל מזונות כמו פסטה אטריות וכדומה, אין קביעות סעודה, כמבואר במשנה ברורה קסח כג שכל ההגדרות של פת הבאה בכיסנין לגבי קביעות סעודה ולגבי ברכה בתוך הסעודה שוים. ואגב מכאן בא המנהג לאכול קוגל אטריות בקידוש בבית הכנסת, כיון שנהגו שדינו כמבושל שאין בו קביעות סעודה [יש שחולקים וסוברים שכיון שסוף עשייתו ללא מים יש בו קביעות סעודה וכן הורה הגרי"ש אלישיב אבל נהגו לא כדבריו].
ספציפית לגבי סופגניה נחלקו ראשונים, ומספק לא מברכים ברכת המזון, וגם לא מברכים באמצע סעודה, ראה כאן.
בנוגע לטיגון באופן כללי יש חילוק בין טיגון בשמן עמוק שדינו כבישול [אלא שעדיין קיים בו לפעמים הספק המובא בקישור הנ"ל] לבין טיגון בשמן מועט, ראה בענין זה כאן.
