שאלה:
שלום לרבנים האם מעכב שנים מקרא ואחד תרגום את סעודת שחרית? אשמח למקור תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
לכתחילה יש לקרוא לפני הסעודה, אבל אם לא קרא ובני ביתו ממתינים לו, לא יעכבם אלא יקדש וישלים אחר כך לפני מנחה.
מקורות:
התוספות (שם) הביאו את דברי המדרש: “ג’ דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע דקודם אכילה [סעודת השבת ביום] צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי, מכל מקום מצוה מן המובחר קודם אכילה”.
מדברי המדרש מבואר שמצווה מן המובחר להשלים את קריאת הפרשה קודם לסעודת שבת, ולאור דבריו נפסק ב’שולחן ערוך’ (סעיף ד) שיש לאדם להשלים את הקריאה קודם שיאכל בשבת. הכוונה, כפי שכתבו הפוסקים (ראה חיי אדם כלל ז, סעיף ט; משנה ברורה ס”ק ט), היא לסעודת שחרית, ואין עניין לסיים שמו”ת לפני סעודת הלילה.
דעה מחודשת מוזכרת בספר דרך שיחה (ח”א עמ’ א, אות א, וכן ארחות רבינו ח”ג עמ’ רלד, אות לז) בשם החזו”א: “מרן החזו”א זצ”ל אמר כי לדעתו מה שכתוב “לא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה”, יש לומר דקאי על סעודה שלישית של שבת” (בספר ארחות רבנו מבואר שכוונתו אפילו לכתחילה).
מבואר שם שהחזו”א עצמו נהג לגמור לפני סעודת שחרית, אבל סבר שמעיקר הדין יכול לגמור עד סעודה שלישית – כנראה באופן שאוכל סעודה שלישית קודם שמתפלל תפילת המנחה. בספר מעשה איש (ח”ה עמ’ צא) מובא שעיקר הקפידה לסיים הוא עד שעת המנחה, אלא שהחזו”א עצמו סיים לפני תפילת שחרית, וכשלא הספיק עיכב את הסעודה עד שיסיים.
בשאלה אם מותר לקדש לפני שסיים קריאת שמו”ת, כתב ב’קצות השולחן’ (סי’ עב, ס”ק ו) שאין בכך קפידה, ובתנאי שיסיים קודם הסעודה הקבועה. ב’שער הציון’ (ס”ק יד) הוסיף ה’משנה ברורה’ שאין לאדם לעכב את סעודתו כדי לסיים קריאת שמו”ת במקום שיש אורחים בביתו התאבים לאכול.
