לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מחיית כנען ועמלק בימינו

שאלה:

שלום הרב,

א. האם יש בימינו דין מחיית כנען, במידה ואנחנו יודעים שפלוני הוא מזרעו של כנען בוודאות?
ב. האם הדין תקף לאפריקאים בימינו? שהרי חז"ל אמרו שהכנענים ברחו לאפריקה ואנו באמת רואים שקללת העבדות רדפה אחריהם דורות אחרי דורות.
ג. אני מעדיף שהשאלה לא תפורסם מטעמים מובנים…

בתודה,

תשובה:

שלום וברכה

הלכה זו אינה נוהגת בזמנינו אחר שבילבל סנחריב את האומות ולא ניתן לדעת מי הוא כל אחד. כמו כן, מצוה זו אינה נוהגת אלא בזמן שיש מלך וסנהדרין וישראל בארצם ולא בזמנינו.

מקורות:

ראשית ענין זה הוא חלק מענין כיבוש ארץ ישראל, על השאלה אם מצוה זו נוהגת בזמנינו ראה כאן.

מלבד זאת אני מעתיק לך חלק ממאמר שכתבתי בענין זה לגבי מחיית עמלק:

קודם הכניסה לארץ

מהכתוב האמור בעניין מצות מחית עמלק (דברים כה יט) "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", למדו חכמים שאין מצות מחית עמלק נוהגת אלא משנכנסו בני ישראל לארץ ישראל (סנהדרין כ ב; רמב"ם מלכים א א; סמ"ג עשין קטו). יש הסוברים  שמיד שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל נתחייבו במצוה זו (רמב"ם שם; ראה כד הקמח אות רשות; בעל הטורים דברים כו א; באור הרא"ם על לקח טוב תחילת פרשת כי תבא, בשם חכם ספרדי. ראה ספרי כי תצא רצו), ויש הסוברים שאין חייבים בה אלא רק "לאחר  ירושה וישיבה", כלומר לאחר שכבשו את הארץ וחילקוה לשבטים (רש"י סנהדרין שם ד"ה בכניסתם לארץ; ראה דרשות ופירושי רבינו יונה עה"ת עמ' קסג; ראה רמב"ן דברים יז יד; ראה יד רמה שם; ראה מאירי שם), ויש שנראה מדבריו שאף משעת ירושה וישיבה עדיין אין חיבים במצוה זו, אלא רק לאחר ששקטה הארץ מכל המלחמות (ראה אבן עזרא דברים שם, ושם כה יט).

 

לאחר הגלות מהארץ

יש מהאחרונים הסובר, שמשגלו ישראל מארצם, אין אפשרות לקיים מצוה זו. שמה שאמרו חכמים שאין מצות מחית עמלק נוהגת אלא משנכנסו בני ישראל לארץ ישראל [ראה לעיל], אין כוונתם לומר, שרק מזמן כניסתם לארץ נוהגת מצוה זו, אלא כוונתם ללמד, שישיבת ארץ ישראל היא תנאי בקיום המצוה [אמנם כשיושבים בארץ, אפשר לקיים את המצוה גם בחו"ל (ראה הערה 13)], וכשבני ישראל אינם יושבים בארצם אין אפשרות לקיים את מחית עמלק. ולכן אף לאחר כניסת ישראל לארץ, אם  גלו הימנה, אין אפשרות לקיים מצוה זו (ר"י פרלא ח"א דף רסב.).

 

 

[1]           מינוי מלך קודם למחית עמלק

שנו חכמים בברייתא: שלוש מצוות נצטוו ישראל עם כניסתם לארץ, להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית המקדש. מצות העמדת המלך קודמת למצות מחיית עמלק, ומצות מחית עמלק קודמת למצות בנין בית המקדש (סנהדרין כ ב; רמב"ם מלכים פ"א ה"ב; סמ"ג עשין קטו). מהכתוב האמור בעניין מצות מחית עמלק (שמות יז טז) "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" למדו חכמים שאין התורה מצווה על מחית עמלק אלא כשיש מלך בישראל. שהמילה 'כס' האמורה בכתוב זה, רומזת לכסא המלוכה, כמו שנאמר בכתוב (דברי הימים א כט כג) "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו", וכוונת הכתוב שכאשר תהיה יד על כסא ה', כלומר שיהיה מלך בישראל אשר ישב על כיסא ה', אז תהיה מלחמה לה' בעמלק (סנהדרין כ ב; ראה רמב"ן שמות יז טז. וראה ברמב"ם שם שהביא כתוב אחר ממנו יש ללמוד דין זה. ראה ברדב"ז שם, כס"מ שם, שעומדים על כך).

 

אמנם יש מהאחרונים הסובר שיש תנאים החולקים על הברייתא המובאת בגמרא, וסוברים שחובת מחית עמלק הינה משעת כניסת בני ישראל לארץ [ראה הערה 9], ואינה קשורה למינוי המלך. ואת הכתוב בעניין מצות מחית עמלק (שמות יז טז) "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" ממנו למדו חכמים שאין התורה מצווה על מחית עמלק אלא כשיש מלך בישראל [ראה לעיל], יש לפרש, לדעתם, לא בלשון כיסא מלכות, אלא בלשון שבועה, שהקב"ה נשבע בכסאו שילחם בעמלק (הרד"ל בפרקי דרבי אליעזר פרק מד אות מ"ב בדעת התנא שם. ראה מכילתא דרבי ישמעאל סוף פרשת בשלח בשם רבי יהושע ורבי אליעזר המודעי. ראה הקדמת המאירי לפירושו על תהלים ששאול לא היה נחשב מלך).

 

קודם מינוי מלך

ולדעת הברייתא המובאת בגמרא שמינוי מלך קודם למחית עמלק, יש הסוברים שאין כוונת התנא ללמוד מהכתובים רק איזו מצוה מג' מצוות הללו קודמת לחברתה, אלא הלימוד הוא שכל עוד שלא נתמנה מלך בישראל, אין כלל חובה ומצוה למחות את עמלק (ראה רש"י סנהדרין שם ד"ה שלש מצוות; ראה רמב"ן שמות יז טז; ראה יראים תלה; שו"ת עונג יום טוב בהקדמה אות ו). ולדעה זו הנמנע מקיום מצות מחית עמלק קודם שנתמנה מלך אינו נחשב שמבטל את המצוה (שו"ת עונג יום טוב בהקדמה אות ו). אמנם יש הסובר שדעת חלק מהראשונים, שכוונת הכתובים והגמרא, רק להודיע איזו מצוה מג' מצוות הללו קודמת לחברתה, ולא שמינוי המלך מעכב את קיום מצות מחית עמלק. ולדעה זו אף מחית עמלק קודם מינוי המלך, נחשבת לקיום המצוה (ישבב הסופר שם עמ' קפא לדעת הסוברים שחובת מחית עמלק מיד שנכנסו לארץ, אף קודם ירושה וישיבה [ראה הערה 9]).

 

לאחר שנתבטלה המלוכה

ויש שמוסיפים שאף לאחר שנתמנה מלך בישראל, אם מחמת איזו סיבה, פסקה המלכות בישראל, אין חובה למחות את העמלק בזמן זה. שלדעתם, חובת מחית העמלק מוטלת על המלך [ראה מחלוקת בענין זה בהערה 11], וממילא ברור שללא מלך אי אפשר לקיים חובה זו. (רמב"ן שם; תועפות רא"ם על היראים תלה). אמנם לדעות הסוברות ששמצוה זו מוטלת על הציבור או על כל יחיד ויחיד [ראה הערה שם], יש להסתפק האם הפסקת המלוכה מעכבת את חובת הציבור והיחיד במצוה זו (ישבב הסופר בחידושים בסוף הספר עמ' קעז. וראה רמב"ם בסהמ"צ מצוה קפז וספר החינוך).

 

מלך שלא נמשח בשמן המשחה

יש שכתב שחובת מחית עמלק חלה רק כשנתמנה מלך אשר נמשח בשמן המשחה [ראה רמב"ם מלכים פ"א ה"ז], אולם אם יש מלך בישראל שלא נמשח בשמן המשחה, לא חלה חובת מחית העמלק (יערות דבש ח"א דרוש יב דף פב ב; מערכי לב [חזן] דרוש מ [פז ב] ודרוש מא [פט ד]. ראה של"ה מסכת מגילה תורה אור אות מט).

 

 

[1]           חובת הציבור או המלך

מצות מחיית עמלק אינה מוטלת על כל יחיד ויחיד מעם ישראל (ראה גמ' סנהדרין כ ב; רמב"ם סהמ"צ עשה רמח, ראה גם מצוה קפח, ראה מלכים פ"ה ה"ד וה"ה; ספר החינוך, וראה עוד בדבריו שיש גם חובה על כל יחיד ויחיד וצ"ע כוונתו; משך חכמה דברים כה יט בדעת רש"י), אלא יש הסוברים שהיא  מוטלת על כלל ישראל, כציבור (ראה גמ' סנהדרין כ ב; סהמ"צ עשה רמח; ספר החינוך, וראה עוד בדבריו שיש גם חובה על כל יחיד ויחיד וצ"ע כוונתו; ר"י פרלא ח"א עמ' רסא בדעת הרס"ג), ויש הסוברים שזוהי מצוה המוטלת על המלך (רמב"ן שמות יז טז; יראים סימן תלה; רבנו בחיי שם; רד"ק שמואל א טו א; תועפות רא"ם על היראים שם בדעת הסמ"ג). שכיון שחובת מחית עמלק היא רק בדרך של מלחמה, כמו שנאמר בכתוב (שמות יז טז) "מלחמה לה' בעמלק", ומלחמה אינה נעשית אלא על ידי הציבור בראשות המלך [ראה רמב"ם מלכים פ"ד ה"י], וממילא לא שייך לצוות מצוה זו על כל יחיד ויחיד  (הר אפרים מכילתא בשלח פרשת עמלק בביאור שיטת זו). ויש מהאחרונים הסובר שנחלקו תנאים, האם מצות מחית עמלק מוטלת גם על כל יחיד, או רק על הציבור או המלך (הר אפרים שם בדעת רבי אליעזר המודעי ורבי יהודה במכילתא שם). ויש הסוברים בדעת ראשונים, שמצות מחית העמלק כוללת שני דברים, גם חובה על הציבור והמלך לערוך מלחמה עם עמלק, וגם חובה על כל יחיד ויחיד למחות את העמלק שלא בדרך מלחמה (ישבב הסופר חידושים בסוף הספר עמ' קעז וקפא; הר אפרים שם בדעת החינוך; ראה עטרות אד"ר [לאדרת, מודפס יחד עם בעה"ט הוצאת פלדהיים] פרשת כי תבא. ראה ר"י פרלא שם בדעת הבה"ג שהמצוה על כל יחיד).

 

יחיד הנמנע מלהרוג עמלק

לדעות הסוברות שמצות מחית עמלק מוטלת על הציבור או על המלך, יחיד שבא לידו עמלקי ולא הרגו, אינו נחשב שביטל עשה זה של מחית עמלק (ראה רמב"ם מלכים פ"ה ה"ד וה"ה. וראה שו"ת קול מבשר ח"ב סי' מב). אולם לדעות הסוברות שהחובה גם על כל יחיד ויחיד, מי שבא לידו מזרע עמלק ולא הרגו עובר בעשה זה (החינוך). ויש הסובר שכיון שאין מלחמת עמלק אלא על פי נבואה [ראה הערה 3], לדעתו, אין מי שנמנע מהריגת עמלקי מבטל עשה, אלא רק אם נצטווה קודם לכך על ידי נביא לעשות כן (חדושי הגרי"ז עה"ת [סטנסיל] אות קח).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל