חלוקת נכסים בין היורשים, והתברר שיש טעות בהערכה של הכנסים

שאלה:

השאלה:
שני אחים, אחד בכור, חי בחו"ל, והשני חי בארץ. לפני עשר שנים נפטר האבא, והאימא הסכימה שהאחים יחלוקו ב4 דירות שהיו לה שם. האח המתגורר בחו"ל הציע אומדן לכל דירה וערכו ביניהם חלוקת הנכסים בהסכמה.
לאחר כמה שנים נודע לאח המתגורר בארץ כי האומדן למעשה נעשה ללא כל בדיקת ערך אמיתי של הנכסים. אך לא עשה דבר בנידון ולא ערער לאחיו שכנראה לא פעל ברוע לב, אלא ביד קלה ולא חשב שצריך להתאמץ יתר על המידה לצורך הערכת הנכסים.
לפני כשנה האימא שבינתיים עלתה לארץ, נפטרה גם היא, והאחים קבלו בירושה שלוש דירות שהיו לה. אחת בעיר מרכזית ושתיים בעיר אחרת. האח המתגורר בחו"ל העדיף לקבל את הדירה בעיר הגדולה וביקש אומדן של שלושת הדירות. הפעם האח המתגורר בארץ הציע אומדן לחלוקה והגיע למסכנה לאור המכירות שנעשו בשני האזורים כי הדירה בעיר הגדולה שווה בערך לשתי הדירות האחרות. האחים הסכימו וחילקו ביניהם את הדירות לפי רצון האח המתגורר בחו"ל.
לאחר כמה חודשים, האח שגר בארץ חושב שעשה הערכה לא נכונה ומתברר שערך אחד הדירות שקיבל כנראה גדול משחשב. האם צריך להודיע לאחיו ולהחזיר לאחיו את ההפרש?

תשובה:

שלום רב,

שאלתך היא בעצם הנידון בגמרא (קידושין מב,ב):

"אמר רב נחמן: האחין שחלקו הרי הן כלקוחות, פחות משתות – נקנה מקח, יתר על שתות – בטל מקח, שתות – קנה ומחזיר אונאה…והא דאמרן שתות קנה ומחזיר אונאה, לא אמרן אלא במטלטלי, אבל במקרקעי – אין אונאה לקרקעות". כלומר, אם היינו אומרים שאחים שחלקו יורשים הם הרי שהחלוקה בטלה אפילו בטעות קטנה ואפילו בקרקעות. (ראה שם במאירי). אולם מאחר שאנו פוסקים אחים שחלקו לקוחות הם (חו"מ סי' רכז סעי' לז), החלוקה כפופה לדיני אונאה, ובדיני אונאה פחות משתות זה נחשב למחילה, וגם אין אונאה בקרקעות.

אולם מאחר שכתב הרמב"ן על התורה שאיסור אונאה יש גם בקרקעות (אם הוא יותר משתות – ראה בחידושי רע"א על השו"ע סי' רכז סעי' כט). א"כ אתה צריך לומר לו שיש טעות בהערכה. והעובדה שהוא טעה לפני עשר שנים ומחלת לו, אינה פוטרת אותך מלומר לו היום. אלא אם כן זה פחות משתות (אמנם הרא"ש הסתפק אם יש איסור פחות משתות, אבל בצירוף הנושא של קרקעות, אין חובה להחמיר).

מ"מ ודאי שאתה יוכל לומר לו שהטעות של שניכם מתקזזת, ויתכן שהוא יסכים.