שאלה:
שלום וברכה!
לגבי דין הפסק מפה או היכר בין שני אנשים שהאחד אוכל בשר והשני אוכל גבינה המבואר בשו"ע יו"ד סי' פט', ראיתי שבזבחי צדק שם הביא בשם פוסק אחד (כעת אין הספר לפני) דעכ"פ בעינן ג"כ דעות בהדי שנוי ולא מועיל שנוי בלבד, וכמדומני שהעתיק דין זה גם בכה"ח, ורציתי לשאול עפ"ז איך היה הדין כשאחד מהאנשים קטן או שהאחד אינו מקפיד במצוות שלכאורה י"ל דבזה לא נחשב דעות וכמו"כ אם אחד מהסועדים קם ממקומו למספר רגעים לכאו' יהיה אסור לשני להמשיך באכילתו עד שיחזור, כמו"כ רציתי לידע אם יש חולקים על עצם פסק זה, כי כמדומני שאין העולם נוהגים כ"כ לדקדק בזה, ולא ידעתי אם הוא מפני חסרון ידיעה או שיש שום טעם בדבר,
בתודה רבה
תשובה:
הדין שהזכרת בא לאפוקי, שאדם אחד אינו רשאי להעלות עלך שולחנו גם חלב וגם בשר, גם אם הוא עושה היכר, אבל זה לא אומר שצריך שכל אחד מהם ישב כל הזמן ליד הצלחת.. ברגע שהאוכל מיועד לאדם אחר זה נקרא שינוי דעות. כמו כן שמירת המצוות אינה הנושא, כאן, שכן אדרבה כשהם מקפידים אחד על השני לא צריך היכר, אלא עצם היות המנה מיועדת לשני זה שינוי דעות.
מקורות:
כף החיים סי' פח ס"ק טז.
רש"י כותב במסכת שבת יג. "דליכא דעות. שני בני אדם שיזכירו זה לזה..", משמע לכאורה שהטעם מפני שצריך שיוכלו להזכיר זה לזה, וא"כ איך יועיל זה שהמנה מיוחדת לשני?
לגבי אנשים שאינם מכירים זה את זה באמת מותר גם בלי היכר כלל, אבל במכירין לכאורה לא אמרינן שהם מקפידים, וא"כ למה יהיה מותר?
אעפ"כ שהם מנות מיוחדות לאדם אחר נהגו לסמוך להקל.
לגבי עצם הדין: ראיתי כעת שבדרכ"ת הביא עוד אחרונים שמחמירים בענין זה (שלא מועיל היכר באדם אחד), אך מ"מ בספר בדי השלחן מדייק מהח"א שהוא חולק ע"ז, ומתבאר שם שדבר זה תלוי במחלוקת ראשונים, ומביא שבאמת נחלקו האחרונים האם מועיל היכר בגוי ובקטן, ומצדד שם להחמיר לכתחילה.
אך אוסיף, שלגבי מקרה שכבר התחילה הסעודה ואח"כ קם הסועד השני ממקומו יש עוד טעם להקל (נוסף למה שכתב הרב שליט"א), והוא מה שכתב בדרכ"ת בשם יד אברהם שהאיסור הוא להניח בשר וגבינה לכתחילה, אך לאחר שכבר הונחו מותר לאכול כ"א בפ"ע (ועפ"ז נוכל להקל לא רק לגבי מה שממש בצלחתו של חבירו אלא גם אם הניח לידו קופסת גבינה וכדו').
השאר תגובה